גמילה מחיתולים אחרי המלחמה: אם זה לא הצליח לכם – אתם לא לבד

היו הורים שניצלו את השהות הממושכת בבית בזמן המלחמה כדי לנסות להיפרד מהחיתול. יש בתים שבהם זה הצליח, אבל יש גם לא מעט בתים שבהם זה פשוט לא עבד.

אולי כי ההורים לא היו פנויים רגשית להתמודד עם זה, אולי כי הילדים עצמם היו טרודים ומבולבלים מהמציאות המורכבת סביבם. כך או כך – חשוב שתדעו: זה לגמרי בסדר אם ניסיתם לגמול את הילדים מחיתולים בזמן המלחמה, וזה לא צלח. לא הכל צריך לקרות דווקא בזמן של חוסר ודאות, לא כל הזדמנות היא בהכרח הזדמנות טובה לכולם, וגם אם היה קשה - תמיד אפשר להתחיל מחדש.

אז איך כן נפרדים מחיתולים?

ראשית, חשוב לומר: יש גישות שונות לגמילה מחיתולים. אין דרך אחת נכונה שמתאימה לכולם. אני מציגה כאן את הגישה שלי – גישה שמבוססת על הדרגתיות, הקשבה לקצב האישי של כל ילד, תיווך מותאם, ושילוב בין מנהיגות הורית ברורה לבין אחריות שמעבירים לילד לאורך הדרך. אני מאמינה בשיתוף פעולה, לא בכפייה, בגבולות רכים אבל ברורים, ובבניית תהליך מכבד שמאפשר לילד לקחת חלק פעיל לפי רמת המוכנות שלו.

לא נגמלים, נפרדים.

המונח "גמילה" הוא קצת בעייתי בעיניי, כי אנחנו לא גומלים אף ילד מהרגל רע, אלא עוזרים לו להיפרד מדבר מוכר ובטוח עבורו - החיתול. כמו פרידות אחרות שילדים חווים בחיים – מהמוצץ, מהמיטה של ההורים, ולעיתים גם מהגן או מהחברים. כדאי להתייחס לפרידה מהחיתול כפרידה רגשית, ולא כתהליך טכני בלבד.

תנאי בסיסי – בשלות

פרידה מחיתולים דורשת בשלות. קראתי פוסטים ציניים בעניין הזה, כמו "מה, הילד הוא פרי שצריך להיות בשל?", ואני מבינה מהם שיש חוסר הבנה לגבי מה שנדרש מילד בתהליך הפרידה מהחיתול.  בדיוק כמו שאנחנו המבוגרים רוצים להגיע בשלים למערכות יחסים, ללימודים או לעוד שינויים משמעותיים בחיים – כך גם ילדים צריכים להיות בשלים ומוכנים, פיזית ורגשית, לפרידה מהחיתול. עבורו זהו תהליך התבגרות משמעותי, שדורש ממנו לא מעט. כדי להצליח במשימה - נדרשת ממנו שליטה בסוגרים, עליו לדעת לבקש עזרה, הוא צריך לרצות לשתף פעולה עם עולם המבוגרים (בעוד תחומים), הוא צריך לדעת להתמודד עם כשלונות (ופספוסים), לגלות עצמאות ובגרות. ילד שנמצא במאבקי כוח מרובים, שמתקשה בפרידות, ושמתקשה לחלוק צעצועים – אולי עדיין לא בשל רגשית. ילד שחיתולו רטוב כמעט בכל רגע – כנראה גם לא בשל פיזית.

הכנה נכונה: שלב שלא כדאי לוותר עליו

הכנה רגשית וקוגנטיבית לתהליך היא לא פחות חשובה מהביצוע. אני ממליצה בחום להתחיל לקרוא עם הילדים מראש ספרים על פרידה מהחיתול ועל צרכים. יש ספרי ילדים מצוינים שמציגים את התהליך בגובה העיניים, עם דמויות שהילדים יכולים להזדהות איתן  (סיר הסירים / אלונה פרנקל, כולם עושים קקי / טארו גומי, ועוד).. אפשר גם לשחק במשחקי דמיון: להושיב בובה על סיר, להעמיד פנים שהבובה מתפנה, ולהכניס את השיח על הנושא בצורה טבעית ומשחקית לשגרת היום-יום. זה מעלה למודעות, מקנה בטחון, ומכין את הקרקע בצורה אורגנית ונעימה.

איך מתחילים?

כשהילד בשל ואתם מרגישים פנויים לתהליך, סכמו איתו על יום בו מתחילים. התחילו בתרגול בבית. הבית הוא  סביבה מוכרת, בטוחה ואינטימית. הסבירו לו מה מצופה ממנו, איך משתמשים בסיר או באסלה, ותרגלו זמן ללא חיתול בשעות שאתם בבית. רק אחרי שהילד מצליח להישאר יבש לפרקי זמן משמעותיים, מבין את התהליך ומשתף פעולה – כדאי להתחיל לצאת מהבית לזמנים קצרים בלי חיתול. מחוץ לבית אין תמיד שירותים מוכרים, אבל זו התנסות חשובה בדרך לעצמאות.

מה עושים עם הגן?

ככלל, אני ממליצה לשלוח ילדים לגן בלי חיתול רק אחרי שיש בסיס טוב בבית, והילד מרגיש בטוח, מצליח, ומעוניין להמשיך. לעומת זאת, אם בבית הילד מתקשה לשתף פעולה, לא כדאי להעמיס עליו גם את האתגר של הסתגלות לגמילה במסגרת החינוכית. גם הגן הכי חם והכי מקצועי הוא סביבה פחות אינטימית מבית, עם הרבה ילדים וגירויים, ולכן צפוי שיהיה בה אתגר נוסף.

בהקשר הזה חשוב לזכור ששיתוף פעולה עם צוות הגן הוא קריטי. דברו עם הגננת, שתפו אותה בתהליך שאתם רוצים להתחיל בבית, והתלבטו איתה האם הילד מוכן, מתי נכון להתחיל, ואיך הכי טוב לתווך לו את זה במסגרת הגן. הצוות בגן הוא שותף מלא של ההורים בתהליך הזה. דעתם, הניסיון שלהם, וההתרשמות שלהם מהילד חשובים מאוד.

הכי חשוב – סבלנות

יש כאלה שאומרים שאם רק נרצה - תמיד נמצא תירוץ טוב לדחות את הגמילה מהחיתולים. היא באמת דורשת מהילד ומההורים הרבה משאבים, ולכן לפעמים מחכים איתה עוד ועוד. אל תחטאו בזה ואל תפחדו להתחיל אם אתם מרגישים שהילד ואתם מוכנים לזה. אבל מרגע שהתחלתם - תנשמו עמוק. אל תלחיצו את הילד להרבות בהצלחות. תנו לו לטעות ולפספס בדרך, תספגו בסבלנות ימים קשים לעומת ימים של הצלחה, ועל תטיפו לו כל יום מחדש על מה שמצופה ממנו. לכל ילד ולכל משפחה יש קצב משלהם, במיוחד במציאות הרגישה שאנחנו חיים בה. הבינו שפרידה מחיתולים היא תהליך חינוכי התפתחותי, וככזה - הוא יכול להיות ארוך. אל תשוו לאחרים.

בהצלחה