Question 1

שלוש הגישות שמרכיבות אחת

Answer

גישתי החינוכית כאשת חינוך וכיועצת משפחתית – מושפעת משלוש עיקריות: הגישה המערכתית: בהשראתה אני רואה את המערכת המשפחתית כשלם שגדול מסך חלקיו. לכן גם אם תגיעו לייעוץ בגין אחד מבני המשפחה (הילד לרוב), תמיד לפני הפתרון אתייחס ליחסים שלו עם שאר בני המשפחה, עם קבוצת השווים, עם הגן/ביה"ס, ואקח בחשבון את המשתנים הרגשיים, הטמפרמנט שלו ושינויים שעברו עליו. התיאוריה האדלריאנית (האינדיבידואלית): כמוה גם אני רואה בהקשר החברתי גורם מכריע בהתפתחות האדם. הכוונה היא למשפחה הגרעינית ובתוכה הורים ואחים, המשפחה המורחבת, החברים, השכונה והגן. המניע העיקרי של ילד לפעולה הוא הצורך להרגיש שייך, מועיל וחשוב בחברה העוטפת אותו. כשזה נפגע- צפים קשיים. המיקוד הוא בחזקות האדם ולא בחולשותיו, והפסיכולוגיה כולה היא חיובית. החינוך הדיאלוגי: גישת חינוך פרוגרסיבי שבהשראתה נוסדו גנים ובתי ספר חדישים בישראל. הגישה רואה את הילד כשותף החל משנותיו הצעירות וכלה בשנותיו הבוגרות. בהתאם מתייחסת אליו - בכבוד, בהקשבה, במתן חופש (שתחום בגבול), במתן אפשרויות בחירה (בגדר האפשר) ובלי להילחם בו. הגישה מתייחסת לילדות כאל חלק משמעותי בחיים ולא כאל מסדרון לחיים הבוגרים. את תפקיד המבוגר הגישה מגדירה כמתווך ומנטור לילדים ולא כמשפך של ידע.

Question 2

איך הגישה רואה את צרכי הילד?

Answer

אני מאמינה שבכל ילד, בהיותו קודם כל אדם, מקנן הצורך לעצמאות ,לחופש בחירה, לפוטנטיות ולשייכות. כדי לאפשר לכל אלה לקרות מבלי לייצר אנרכיה נדרשת מהמבוגר יכולת להתנהל מול ילד ביצירתיות. בצורה שתחנך אותו להיות חלק מחברה ולנהוג לפי כלליה, ועם זאת לא לוותר על צרכיו שלו. נרצה וודאי לעודד סקרנות כדי שילדנו יחקרו את העולם ואת תחומי העניין שלהם ממקום בריא, ששואף קדימה, ולא מתוך חובה. נרצה לגדל ילד שידע להסתדר בקבוצת השווים לו בגן, בביה"ס ובצבא לכשיגדל ולצורך כך נצטרך לצייד אותו במיומנויות חברתיות. נרצה לאפשר לילד את היכולת ללמוד כל שיבחר מתוך אמונה בעצמו וביכולותיו. לשם כך נרצה לצייד אותו במיומוניות למידה, יכולת איפוק והתמודדות עם תסכול. נרצה וודאי לעזור לילדים להכיר ברגשותיהם, לתת להם ביטוי ולקבל אותם מבלי חשש כדי שיוכלו להרגיש שלמים עם עצמם ושידעו לאהוב. לשם כך נצטרך לעזור להם לעשות זאת ולא לכבות את הרגש או להסתתר מאחורי פחדים ועכבות. על אף שהחינוך הדיאלוגי מכבד מאוד את צרכי הילד - אני לא בעד שכל רצון שלו יקבל מענה, אבל כל צורך כן, ובגבול ברור. החינוך הדיאלוגי רואה בילד איש קטן ומתייחס אל הילדות לא כהכנה לבגרות אלא כחלק אינטגרלי מהחיים עצמם. אנחנו מכבדים את הילדות ולכן גם את הילד. תגובות המבוגר לילד צריכות להיבחר בכובד ראש ומתוך מודעות. לא מתוך כעס או חוסר אונים. על זה אני תמיד אומרת : אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי, זה לא כי אתם לא יכולים אחרת. זה כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת. צרכי המבוגר גם הם חשובים לפחות כמו צרכי הילד .כמעט כל הורה היה רוצה להרגיש שהוא הורה טוב (וכל אחד יגדיר מה הוא "טוב" לגישתו). השאלה היא: איך מחברים את כל זה יחד?

Question 3

איך הגישה עונה לאתגרי ההורות המודרנית?

Answer

ההורות המודרנית מאתגרת מאד כי היא מביאה אתה הרבה מדי משאלות-לב שנראות כביכול סותרות: איך אפשר לתת מענה גם לצרכי הילד וגם לצרכי ההורה? איך נאפשר לילד חופש ועדיין נשמור על איזשהו גבול? איך לא נאבד את הסמכות ההורית אם אנחנו בעד בחירה, עצמאות, סקרנות והקשבה? אם אנחנו מעודדים שויון וכבוד לילד הכיצד זה מתיישב עם סדר ומשמעת? האומנות היא למצוא את התגובות הנכונות, בטיימינג הנכון, כדי ליצור את האיזון האידיאלי. שום קיצון הוא לא בריא בעיניי בכלל בחיים, ובטח שלא בחינוך. כאן גם הקושי. קל היה בעבר להכות ילדים או לאיים עליהם בעונשים וכך ליצור משמעת שמקורה בהפחדה. זוהי צייתנות. היא מייצרת שקט למבוגר אבל מחירה כבד מנשוא. היא מלמדת ילד לכבות את צרכיו ,ולהפוך לאיש מֵרַצֵה ופחדן, או לחילופין ילד מרדן מאד ותוקפן שלא מקבל סמכות כי רכש כלפיה טינה במקום כבוד. לכן אני מברכת על כך שהיום לא נהוג לחנך כך ילדים. לצד זה אני מרגישה את הקושי העצום בחינוך הפרוגרסיבי. מתירנות-יתר גם היא לא מחמיאה לא להורה שרוצה שליטה ונחת , ולא לילד (גם הוא זקוק לגבולות והכוונה). האמצע שרובנו שואפים לו הוא מורכב, אבל מעשי. לשם כך יש הדרכת הורים. בה לומדים איך ליצור הרמוניה ביחסים עם הילדים וכך להיטיב עם הילד, עם ההורה, ועם שניהם יחד כדיאדה. ייחודו של החינוך הדיאלוגי בכך שהוא שם דגש על התייחסות לסאב טקסט (למסר סמוי) שבכל אינטראקציה (ילד מול מבוגר או ילד עם בני גילו). שם לרוב נמצא את הרצונות, התשוקות, הפחדים והתסכולים של הילד שמניעים אותו להתנהג כפי שבחר. תפקידי הוא לעזור להורים לפענח את אלה ולהתאים להם תגובות חדשות, כאלו שישפרו את המצב. כל העקרונות שפירטתי כאן מלווים אותי בכל ייעוץ שאני נותנת להורים לילדים בגיל הרך, כולל בנושא שינה וגמילה מחיתולים/מוצץ.

Question 4

שלוש הגישות שמרכיבות אחת

Answer

גישתי החינוכית כאשת חינוך וכיועצת משפחתית – מושפעת משלוש עיקריות: הגישה המערכתית: בהשראתה אני רואה את המערכת המשפחתית כשלם שגדול מסך חלקיו. לכן גם אם תגיעו לייעוץ בגין אחד מבני המשפחה (הילד לרוב), תמיד לפני הפתרון אתייחס ליחסים שלו עם שאר בני המשפחה, עם קבוצת השווים, עם הגן/ביה"ס, ואקח בחשבון את המשתנים הרגשיים, הטמפרמנט שלו ושינויים שעברו עליו. התיאוריה האדלריאנית (האינדיבידואלית): כמוה גם אני רואה בהקשר החברתי גורם מכריע בהתפתחות האדם. הכוונה היא למשפחה הגרעינית ובתוכה הורים ואחים, המשפחה המורחבת, החברים, השכונה והגן. המניע העיקרי של ילד לפעולה הוא הצורך להרגיש שייך, מועיל וחשוב בחברה העוטפת אותו. כשזה נפגע- צפים קשיים. המיקוד הוא בחזקות האדם ולא בחולשותיו, והפסיכולוגיה כולה היא חיובית. החינוך הדיאלוגי: גישת חינוך פרוגרסיבי שבהשראתה נוסדו גנים ובתי ספר חדישים בישראל. הגישה רואה את הילד כשותף החל משנותיו הצעירות וכלה בשנותיו הבוגרות. בהתאם מתייחסת אליו - בכבוד, בהקשבה, במתן חופש (שתחום בגבול), במתן אפשרויות בחירה (בגדר האפשר) ובלי להילחם בו. הגישה מתייחסת לילדות כאל חלק משמעותי בחיים ולא כאל מסדרון לחיים הבוגרים. את תפקיד המבוגר הגישה מגדירה כמתווך ומנטור לילדים ולא כמשפך של ידע.

Question 5

איך הגישה רואה את צרכי הילד?

Answer

אני מאמינה שבכל ילד, בהיותו קודם כל אדם, מקנן הצורך לעצמאות ,לחופש בחירה, לפוטנטיות ולשייכות. כדי לאפשר לכל אלה לקרות מבלי לייצר אנרכיה נדרשת מהמבוגר יכולת להתנהל מול ילד ביצירתיות. בצורה שתחנך אותו להיות חלק מחברה ולנהוג לפי כלליה, ועם זאת לא לוותר על צרכיו שלו. נרצה וודאי לעודד סקרנות כדי שילדנו יחקרו את העולם ואת תחומי העניין שלהם ממקום בריא, ששואף קדימה, ולא מתוך חובה. נרצה לגדל ילד שידע להסתדר בקבוצת השווים לו בגן, בביה"ס ובצבא לכשיגדל ולצורך כך נצטרך לצייד אותו במיומנויות חברתיות. נרצה לאפשר לילד את היכולת ללמוד כל שיבחר מתוך אמונה בעצמו וביכולותיו. לשם כך נרצה לצייד אותו במיומוניות למידה, יכולת איפוק והתמודדות עם תסכול. נרצה וודאי לעזור לילדים להכיר ברגשותיהם, לתת להם ביטוי ולקבל אותם מבלי חשש כדי שיוכלו להרגיש שלמים עם עצמם ושידעו לאהוב. לשם כך נצטרך לעזור להם לעשות זאת ולא לכבות את הרגש או להסתתר מאחורי פחדים ועכבות. על אף שהחינוך הדיאלוגי מכבד מאוד את צרכי הילד - אני לא בעד שכל רצון שלו יקבל מענה, אבל כל צורך כן, ובגבול ברור. החינוך הדיאלוגי רואה בילד איש קטן ומתייחס אל הילדות לא כהכנה לבגרות אלא כחלק אינטגרלי מהחיים עצמם. אנחנו מכבדים את הילדות ולכן גם את הילד. תגובות המבוגר לילד צריכות להיבחר בכובד ראש ומתוך מודעות. לא מתוך כעס או חוסר אונים. על זה אני תמיד אומרת : אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי, זה לא כי אתם לא יכולים אחרת. זה כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת. צרכי המבוגר גם הם חשובים לפחות כמו צרכי הילד .כמעט כל הורה היה רוצה להרגיש שהוא הורה טוב (וכל אחד יגדיר מה הוא "טוב" לגישתו). השאלה היא: איך מחברים את כל זה יחד?

Question 6

איך הגישה עונה לאתגרי ההורות המודרנית?

Answer

ההורות המודרנית מאתגרת מאד כי היא מביאה אתה הרבה מדי משאלות-לב שנראות כביכול סותרות: איך אפשר לתת מענה גם לצרכי הילד וגם לצרכי ההורה? איך נאפשר לילד חופש ועדיין נשמור על איזשהו גבול? איך לא נאבד את הסמכות ההורית אם אנחנו בעד בחירה, עצמאות, סקרנות והקשבה? אם אנחנו מעודדים שויון וכבוד לילד הכיצד זה מתיישב עם סדר ומשמעת? האומנות היא למצוא את התגובות הנכונות, בטיימינג הנכון, כדי ליצור את האיזון האידיאלי. שום קיצון הוא לא בריא בעיניי בכלל בחיים, ובטח שלא בחינוך. כאן גם הקושי. קל היה בעבר להכות ילדים או לאיים עליהם בעונשים וכך ליצור משמעת שמקורה בהפחדה. זוהי צייתנות. היא מייצרת שקט למבוגר אבל מחירה כבד מנשוא. היא מלמדת ילד לכבות את צרכיו ,ולהפוך לאיש מֵרַצֵה ופחדן, או לחילופין ילד מרדן מאד ותוקפן שלא מקבל סמכות כי רכש כלפיה טינה במקום כבוד. לכן אני מברכת על כך שהיום לא נהוג לחנך כך ילדים. לצד זה אני מרגישה את הקושי העצום בחינוך הפרוגרסיבי. מתירנות-יתר גם היא לא מחמיאה לא להורה שרוצה שליטה ונחת , ולא לילד (גם הוא זקוק לגבולות והכוונה). האמצע שרובנו שואפים לו הוא מורכב, אבל מעשי. לשם כך יש הדרכת הורים. בה לומדים איך ליצור הרמוניה ביחסים עם הילדים וכך להיטיב עם הילד, עם ההורה, ועם שניהם יחד כדיאדה. ייחודו של החינוך הדיאלוגי בכך שהוא שם דגש על התייחסות לסאב טקסט (למסר סמוי) שבכל אינטראקציה (ילד מול מבוגר או ילד עם בני גילו). שם לרוב נמצא את הרצונות, התשוקות, הפחדים והתסכולים של הילד שמניעים אותו להתנהג כפי שבחר. תפקידי הוא לעזור להורים לפענח את אלה ולהתאים להם תגובות חדשות, כאלו שישפרו את המצב. כל העקרונות שפירטתי כאן מלווים אותי בכל ייעוץ שאני נותנת להורים לילדים בגיל הרך, כולל בנושא שינה וגמילה מחיתולים/מוצץ.