בלי פרסים על הישגים: מה לא להגיד לילדים ביום חלוקת התעודות?

סופה של שנת הלימודים הוא זמן לחיבוק ולתזכורת שאנחנו גאים בילד שלנו באשר הוא, בין אם קיבל ציון גבוה ובין אם נמוך. עלינו לשבח את הדרך שעשה, להתמקד בהצלחות, גם אם הן קטנות - ולהימנע משימוש במושג 'פוטנציאל' - פורסם במקור ב"הארץ" בטור שלי

ביום רביעי (היום) יחזרו הביתה תלמידי בית הספר היסודי עם תעודות אשר מייצגות (לכאורה) את הישגיהם השנה. לכאורה, כי בל נשכח שתעודות אלה בדרך כלל לא מייצגות הישגים ויכולות שאינם מדידים, דוגמת יכולות חברתיות, כמו הצטרפות למשחק ורכישת חברים חדשים, או יכולות רגשיות כמו התמודדות עם קושי, הסתגלות והתגברות על געגוע.

בניגוד לתעודות במחצית הראשונה, שנועדו בעיקר לסמן יעדים למחצית השנייה - הפעם אלו יהיו תעודות המסכמות תהליך שלם. מה שייכתב בהן יתייחס למה שהתלמידים כבר סיימו להפיק מעצמם באותה שנה ולכן יש להתייחס לאירוע הזה בעודף רגישות, במיוחד אם מדובר בילדי כיתות א' שזוהי התעודה הראשונה שלהם.

הילדים מבינים את חשיבות המעמד, גם אם נדמה לכם שלא. הם יודעים היטב מה מצופה מהם לקראתו (הרי דאגו להזכיר להם את זה כל השנה), ועמוק בליבם מאוד רוצים לצלוח אותו. איך אני יודעת את זה בלי להכיר את ילדיכם? משום שכל בני האדם ביסודם רוצים להרגיש בעלי ערך ושייכים. בעגה המקצועית, ברוח האדלריאנית, נהוג להשתמש בראשי התיבות אנ"י (אהוב, נחוץ, יכול) כתיאור למטרות הבסיסיות שיש לכל ילד, ושבשירותן הוא פועל.

מי שציוניו גבוהים, ודאי ירנון ב-30 ביוני, אבל אחרים כנראה יגישו את התעודה בידיים רועדות להוריהם. ארשת פנים מאוכזבת או שיחת תוכחה הן הדבר האחרון שיעזור להם להרגיש טוב יותר ביום הזה. למרות הרצון שלכם לקדם את הילדים באמצעות ביקורת בונה - אנא התאפקו. ביום קבלת התעודות אל תערכו איתם ריפלקציה על הציונים שקיבלו בכל הדיסציפלינות. זה פשוט לא יעיל, וזה אפילו חוטא למטרה.

הם הרי יודעים לבד במה הם חלש

ים ובמה לא השקיעו מספיק - בבתי ספר פרוגרסיביים ההערכה ליום התעודות אפילו נכתבת בשיתוף פעולה של המורה עם התלמיד - כך שלמעשה הם ערים למצבם ולא צריכים אתכם בשביל זה. מה הם כן צריכים מכם? עידוד, אהבה ללא תנאים, חיבוק והמון אמונה.

עשו ואל תעשו ביום קבלת התעודות

1. אהבו ללא תנאים. לפני שאתם פותחים את התעודה הזכירו לילד שאתם אוהבים אותו ללא קשר למה שכתוב בה. הזכירו לו כמה תכונות טובות יש בו. חבקו אותו, ורק אז פתחו ביחד את הגיליון. לאחר העיון בו, תגידו שאתם יודעים שהוא השתדל כמיטב יכולתו, שאתם גאים בו על מי שהוא כאדם, ועל כך שהוא סיים את כיתה א'/ ב' וכן הלאה.

2. התמקדו בהישגים הגבוהים ביותר מתוך אלה שכתובים בתעודה. התאמצו למצוא אותם אם אין הרבה כאלה, גם ציון "עובר" ראוי לשבח לילד שקשה לו. הוא היה יכול להיכשל, אבל הוא לא. האדרה של הצלחות קטנות תעלה את המוטיבציה לעוד הצלחות. אם יש תחום שבו הישגיו של הילד נמוכים, אבל בהשוואה לעבר יש שיפור - התמקדו בתנועה הזו ("אני יודעת שאתה שואף גבוה יותר. בפעמים הקודמות בקושי עברת את המשימות, ועכשיו אתה כבר בציון 70 בחשבון. זאת הדרך!")

3. אל 'תתנו להם בראש' על הישגים נמוכים. אין זה אומר להתעלם מקשיים, זה רק אומר לא להתמקד בהם. בהמשך, אפשר ורצוי לבדוק עם הילד האם חשוב לו להצליח בתחום שהוא חלש בו, מה מעכב אותו בזה, ולמצוא דרכים לעזור לו להתקדם. עשו זאת ביחד איתו ולא נגדו.

4. דברו על התהליך ולא על התוצאה. בעיקר עם ילדים שההישגים שלהם גבוהים - הימנעו משבחים כלליים כמו "כל הכבוד", ואימרות מוגזמות כמו "איזה גאון". הן לא נשמעות אמינות לילדים, ועלולות לייצר פחד מכישלון. במקום זאת, תארו את היכולות שטמונות בהם, ושבזכותן הצליחו ("אני רואה שהשתלם לך להשקיע כל השנה בחשבון". "אתה חרוץ" / "הקריאה הפכה לקלה מאוד עבורך בזכות הספרים הרבים שאתה קורא, איזה יופי שאתה מתמיד").

5. אל תגידו "יש לך פוטנציאל". ההיגד הזה לא מעודד, אלא מאשים. משתמע ממנו כאילו יש יכולת אבל היא לא ממומשת מבחירה, דבר שלרוב הוא בכלל לא נכון. פוטנציאל (יָכְלָה) הוא כוח גלום שיכול לצאת אל הפועל. כדי שהוא אכן יוכל לצאת אל הפועל בשיאו, צריכים להתקיים תנאים מיטביים כגון פניות רגשית, מצב חברתי טוב, שגרה בריאה, סביבה תומכת, מורה טוב/ה, רקע מתאים, עזרי למידה מותאמים, ועוד. רצוי לוודא שכל אלה ישנם, ולפצות על מה שחסר, כדי שאכן יהיה לילד פוטנציאל.

6. אל תתנו פרסים או עונשים על הישגים בתעודות. הדבר רלוונטי לא רק ליום התעודות אלא גם אחריו ולפניו. מתן פרסים כמוהו כתשלום או שוחד שמטרתו להפעיל את האחר, ובחינוך אין לזה מקום. כשאנחנו נותנים צ'ופר אנחנו מסיתים את המיקוד מהמטרה העיקרית - הלמידה, ומעבירים מסר שהיא לא מספיק חשובה (אחרת למה צריך גם פרס? לא מספיק משמח לדעת לקרוא ולכתוב?). על אותו משקל אני מתנגדת לעונשים כתגובה לתעודה גרועה.

הדבר מייצר חרדה מיותרת מתגובת ההורים לגבי הציונים, העשויה לעודד הסתרה או בדיות. אגדה אורבנית אף מספרת על סטודנטית בקולג' שכותבת להוריה מכתב גדוש בשורות איוב שקריות, שכל מטרתו היא לרפד את הקרקע לקראת הבשורה האמיתית - הציון הנכשל שקיבלה:

רוצים להעלות לילדים את המוטיבציה ללמידה?

נצלו את החופש הגדול לפעילויות טבעיות בהן הכרחי לדעת לקרוא, לכתוב ולחשב (דוגמת שקילת קמח למתכון לעוגיות, חישוב העודף כשקונים גלידה, יצירת רשימת מטלות או קניות). מיומנויות היסוד האלה הכרחיות לחיים, כך שאם תתנו מקום ליותר ויותר מצבים אורגניים בהם הילד יתרגל את הכישורים האלה - הוא מאוד ירצה להשתפר בהם.

בהקשר הזה חשוב לי להזכיר שהחופש הגדול של הילדים הוא חופש. חופש מלהימדד, חופש מלמלא אחר דרישות לימודיות, חופש מהשיגרה. תנו להם ליהנות מהחופש הזה, הוא חשוב למילוי מצברים לשנה הבאה. אל תעמיסו עליהם חוברות תירגול לקיץ ושיעורים פרטיים בכוח, במקום זאת עודדו אותם לקרוא ספרים ולקחת חלק פעיל במטלות הבית. הם כאמור ילמדו מכך המון, ויקבלו ערך מוסף שלא יסולא בפז.

אם כבר אנחנו דנים בערכים - השבוע האחרון של השנה המורכבת הזו הוא הזדמנות עבור ההורים להודות לצוותי החינוך שליוו והכילו את הילדים על אף הנסיבות המאתגרות. גם הגננות והגננים, המורות והמורים, כמו הילדים, נאלצו לצאת ולחזור לשיגרה משתנה מספר פעמים, להתאים את עצמם לאילוצים, ולשמור על קור רוח ככל שניתן. מאוד קשה להשריש הרגלים ולהגיע לכל ילד בצורה איכותית בתנאים כאלה. כמנחת אנשי חינוך אני עדה לעובדה שהשנה הזו היתה להם קשה מקצועית ורגשית, במיוחד בהיעדר הערכה. הודו להם על מסירותם ועשו זאת באוזני הילדים, כמודל. הכרת תודה היא למידה לא פחות חשובה מסימני הניקוד.

לסיכום, אל תשכחו שגיליון הציונים אינו מסכם את מהות הילדים שלנו. התעודה היא רק ריכוז הישגיהם בתחומים מאוד צרים, ובאופן המסוים שבו הם נמדדים. התייחסו אליה ככזו. והכי חשוב - אל תפעלו על טייס אוטומטי, אתם יכולים אחרת. עליכם רק לתת על כך את הדעת.

אנשי חינוך והורים , בואו לפייסבוק שלי ועשו לייק כדי לקבל עדכונים לפיד