מירוב רצון לשמור על ילדינו ולהגן עליהם מפני סכנות - אנחנו מונעים מהם התנסויות חשובות בחיים. איך מנצלים את חג חנוכה להיות יריית פתיחה בנושא של קידום עצמאות והעצמת הילדים?
ברוב ימות השנה אנחנו רודפים אחרי הילדים כדיל מנוע מהם מעשים מסוכנים; "אל תטפס לשם, אתה תיפול / לא להיכנס למים, אתה תטבע / לא ללכת על החצץ, זה דוקר / אל תיגע בזה, זה מזוהם"... , וכו'.
בחנוכה נזהרים במיוחד מהחנוכיה, כי כשהיא דולקת היא מהווה כמובן פוטנציאל לסכנת שריפה.
אני מבינה את החשש, ואני כמובן לא קוראת להורים להסיר את האחריות מעליהם בכל הקשור לבטיחות ובטחון ילדיהם, אבל אני מזמינה לחשוב מתי אנחנו קצת מגזימים.
יותר מדי פחד מסכנה יכול למנוע מהילדים התנסויות חשובות בחיים
חג החנוכה מזמן התקרבות לאש אמיתית וזהירה, שבהשגחה צמודה יכולה ללמד את הילד הרבה מאוד. אני בעד לאפשר לילדים צעירים להדליק את נרות החנוכיה, בעזרת ההורים, בלי פחד, אבל בזהירות.
אם נעצור לחשוב רגע מה הן היתרונות של זה? הן רבות. הנה רק חלק מהן:
חיזוק תחושת מסוגלות של הילדים,
שיפור ויסות התנועות (המוטוריקה העדינה בעיקר),
כיף גדול,
שיפור הערך העצמי,
לקיחת אחריות.
ומה הסכנות?
שתטפטף לו שעווה חמה על היד.
זה קצת שורף אבל מלמד להיזהר.
(בהנחה שאנחנו לידו ואפילו מחזיקים לו את היד אם הוא ממש צעיר).
מחקרים מוכיחים שההתמודדות עם מעשים שיש בהם סיכון סביר - בריאים להתפתחות. אני מרחיבה על הנושא הזה ועל המחקרים הללו במאמר שלי שעלה לעיתון "הארץ", בטור הקבוע שלי שם ששמו "הרהורים וילדים". אני מזמינה לקרוא אותה במלואה כי היא מאוד מעניינת ומזמינה חשיבה מחודשת על כל נושא זהירות-היתר בהורות.
בברכת חג שמח ואחראי!
