טיפול בפעוטות יכול לייצר תסכול רב. כך תתמודדו איתו - הארץ

בכי בלתי פוסק של הילדים, טנטרומים ובעיות שינה? ידע אודות צרכי הילד והסיבות להתנהגותו, ישפר את חוויית ההורות שלכם ויעזור למטפלות וגננות שבינכם לעבוד באופן שקול ובטוח יותר. על כך בכתבה שפורסמה ב"הארץ" בפינתי "הרהורים וילדים"

מבוגרים רבים שמטפלים בתינוקות ופעוטות (הורים, מטפלות, גננים וגננות, נני'ז), עלולים לעיתים להרגיש אבודים בהתמודדות מול התנהגותם של הילדים. הגורמם לכך הוא לא בהכרח הקושי הפיזי או העייפות, כמו שזה התסכול שנושא המבוגר נוכח בכי בלתי מתמשך, התקפי זעם, בעיות שינה ועוד אתגרים שאיש לא הכין אותו אליהם.

בקרב הורים, הדבר יכול לצבוע את חוויית ההורות כולה ברע, ולגרום להם להרגיש כישלון. בקרב גננות ומטפלות, תסכול כזה עשוי לגרום להן לשנוא את עבודתן ולחבל במקצועיותן. במקרי קיצון זה אפילו עשוי להוביל לאותן להתעלל בילדים מתוך איבוד עשתונות.

התסכול נובע מסיבות רבות, אבל הבולטת שבהן (והיא גם פתירה)היא: שהמבוגר המטפל לא מבין לעומק מה ילד בגיל הרך צריך, באיזה שלב התפתחותי הוא נמצא ולמה הוא זקוק בעקבותיו. המבוגר המטפל הרבה פעמים לא מצליח להבדיל בין מאפיינים של כעס אצל הילד לבין התנהגויות שמקורן בחוסר, וכן גם לא יודע להתאים את עצמו לכל אלה. הוא מרגיש אבוד, ולפעמים אפילו חלש. התחושה השלילית הזו גוברת ככל שנתקלים ביותר התנהגויות לא מוסברות של ילדים, או בבכי מנג'ס שאין למבוגר כלים להתמודד איתו.

למה הדבר דומה?

תארו לכם שאנחנו מנסים להרכיב רהיט בהרכבה עצמית, ללא הוראות וללא ידע קודם. מה יקרה לנו? בטח נתקשה, ובשלב מסוים נתרגז כי זה לא הולך. אולי גם נכעס על עצמנו ונרגיש כישלון. יכול להיות שנצליח בכל זאת להרכיב אותו - אבל נצבור תסכול רב בדרך. אילו היינו נגרים, או לפחות מקבלים הדרכה כלשהי לגבי הרכבת רהיטים מאיש מקצוע, ודאי היה קל ומוצלח יותר.

כך גם בחינוך.

ככל שיש יותר כלים מקצועיים להתנהל עם ילדים - כך עושים זאת טוב יותר.

ניסיון עשיר, אינטואיציה ותכונות אישיותיות מתאימות יכולים בהחלט לכפר במידה מסוימת על החוסר בידע, אך כשמדובר במטפלות שבחרו בחינוך כמקצוע - אלה אינם מספיקים בעיניי.

ידע הוא כוח שמאפשר לגננת לפענח נכון מצבים שונים של ילדים, ובעזרתו לבחור בתגובות שקולות, בטוחות ואחראיות יותר. בזכות כך מצטמצמים משמעותית הסיכויים שלה לצאת מדעתה מול הילד, ומוגברים הסיכויים שהיא תבצע את תפקידה בצורה המקצועית ביותר.

מהורים כמובן אין דרישה למקצועיות הזו, היות והם לא בחרו בגידול ילדים כקריירה אלא כחלק אינטגרלי מחייהם (אם כי חשוב להזכיר שכיום הידע נגיש ומותאם גם להם, ויכול לשפר את חוויית ההורות ואת היחסים עם הילדים. הדרכת הורים תעזור כאן).

מה כבר יש לדעת על חינוך וגידול ילדים?

ילדים זקוקים להרבה יותר מחום ואהבה.

לכל שלב התפתחותי יש מופעים אוניברסליים ואינדיבידואליים שמתבטאים בהתנהגות הילד. לדוגמה: סביב גיל שנתיים פעוטות רבים מתחילים את "גיל המרד הראשון", בו הם מתחילים להבין כי הם יישויות נפרדות מהוריהם. התובנה הזו מעוררת בהם את הצורך בעצמאות, בבחירה חופשית וברצון לקבוע. חלק מהביטויים של השלב הזה יכולים להיות ריבוי מאבקי כוח, התקפי זעם, ובדיקת גבולות.

מבוגר שאינו מודע לכך, עלול לשייך לפעוט כוונות זדון בטעות, וגם לכעוס על הבחירה שלו להיות "ילד רע". לעומת זאת, מבוגר שלמד על השלב הזה בהתפתחות האישיותית - יכול לנבא את ביטוייו עוד בטרם קרו, ידע איך כדאי להגיב להם ואף יוכל למנוע את חלקם.

מצב כזה הוא אידיאלי עבור הילדים ועבור מי שמטפל בהם. כדאי לשאוף אליו.

פתרונות להורים

בעבר הרחוק החיים היו שבטיים יותר; אימהות יכלו להתמסר אך ורק לגידול הילדים, עם המון עזרה מהסבתות. המיומנות בגידול ילדים עברה בין הדורות בקצב מהיר עוד לפני שהדור הקודם הספיק לשכוח אותה (כי גיל הילודה היה צעיר יחסית). בחברה המערבית לעומת זאת, שני ההורים יוצאים לעבוד. הם נמצאים פחות זמן עם ילדיהם או עם ילדים אחרים במשפחתם, הם לא מספיקים ללמוד אותם או עליהם כפי שהיו רוצים, ולכן מרגישים הרבה פעמים ממש "קלולס" מולם: מה אומר סוג הבכי הזה, ומה אומר הבכי האחר? איך יודעיםמה מציק לילד? מתי ואיך הגיוני להתחיל להציב גבולות? והאם כדאי להעניש? מה אמורים לעשות כשהילד שלי מקנא באחרים? ואיך גומלים מחיתולים בהצלחה? 

שאלות לגיטימיות אלה מעסיקות הורים רבים, בעוד הרשת מוצפת בידע סותר שעשוי לבלבל אותם עוד יותר. 

כך תוכלו לעשות סדר:

1. קראו ספרים ומאמרים על חינוך, בגישה שאתם מתחברים אליה ומתיישבת בהלימה עם הערכים שלכם כבני אדם. בחינוך אין אמת אחת - יש מה שנכון לכם.

2. התייעצו עם גורם מקצועי כמוני, בכל סוגיה שאתם מרגישים בה לא מספיק בטוחים. זה עדיף מלהישאר בערפל ולסחוב תחושות אשם או ספקות. יש כיום מספיק יועצים שמתמחים בסוגיות שונות בגיל הרך שיכולים לעזור לכם, גם אונליין. מדריכת הורים טובה למשל, תדע לחבר עבורכם את ההלכות למעשים, ותעשה זאת בצורה שתתאים לצרכי הילד שלכם.

3. הטילו ספק. בלימודי חינוך והוראה מטמיעים בסטודנטים חשיבה רפלקטיבית, ששמה סימן שאלה בסוף כל אמיתה או רעיון לפני שפועלים לפיו. אני אוהבת את זה כי מהרהרים בכל תהיה כזו ורק כשנמצאה לה תשובה - ממשיכים הלאה. עשו זאת גם אתם כהורים, שאלו: למה בעצם אמרתי לילד "אסור" עכשיו? זה נאמר אוטומטית או שהיה בזה הגיון שאני נאמן לו? האם עשיתי טוב שחילקתי שווה בשווה את החפצים בין הילדים? מה לימדתי אותם בזה?

פתרונות לגננות

באשר לאנשי חינוך שעובדים עם ילדים ומנהלים מסגרות חינוך לגיל הרך, יש לדאוג לליווי מקצועי ולבקרה חיצונית שתשמור עליכם במיטבכם עבור הילדים. בעיניי זוהי חובה.

אני יודעת שהחוק אמנם אינו מחייב מסגרות פרטיות לקבל הדרכה ופיקוח פדגוגיים, אבל זה הכרחי בהחלט.

הורים יכולים כיום ליזום בקרה כזו עבור הגן של ילדם, בשיתוף פעולה עם הגננת, וחשוב שזה יקרה.

תחשבו על זה: כמעט בכל מקצוע מתקיימות שיחות הערכה מדי פעם, יש סופרוויזר לעזר, ומתקיימת בקרת איכות שוטפת. איך זה שדווקא בחינוך לילדים בגילי לידה עד 3, תחום כל כך רגיש וחשוב, אין חובה לבקרה כזו?

גם על עבודתה של גננת ותיקה מאוד, רבת ניסיון ועשירה בידע - ראוי שיתצפת וישקף אדם חיצוני. אורח לרגע רואה כל פגע שנשות ואנשי צוות אולי כבר קהים לו, ולא משנה כמה הם טובים ביסודם. פיקוח יכול לעזור לאתר קשיים וכשלים לפני שהם יפגעו באיכות התקשורת עם הילדים.

בעלי גנים - הקפידו להעסיק צוות עובדים אשר מוסמך לעבוד עם הגיל הרך, ואל תסתפקו באישיות מרשימה. חינוך הוא מקצוע.

לכל הקהלים - מומלץ לרכוש הדרכות, להתייעץ, לקרוא על חינוך ולשאול כל הזמן שאלות שירחיבו את הידע על צרכי הילדים. אל תפעלו על טייס אוטומטי. אתם יכולים אחרת, פשוט לא נתתם על כך מספיק את הדעת.

שתפו את הכתבה :)

בואו לעמוד הפייסבוק שלי. עולים בו טיפים ומאמרים נוספים כל שבוע