הורים ואנשי חינוך רבים עדיין מתרכזים בדידקטיקה ובשיטות חינוך מיושנות, זאת על אף שבעולם המודרני, כדי להצליח נדרש הרבה מעבר לקריאה וכתיבה
הורים רבים שולחים את ילדיהם לחוגי הכנה לכיתה א', בהם מעשירים את הידע לקראת המעבר לבית הספר; לומדים מיון, ספירה, אותיות, גזירה, אחיזת עפרון, הכרת הברות, צלילים פותחים וסוגרים, סימני חיסור וחיבור וכיו"ב. כמנחה פדגוגית ואשת חינוך שמעורבת בנעשה בגנים ובתי ספר, אני מוצאת את ההכנה מהסוג הזה כרועץ לרוב הילדים, במיוחד כי היא באה במקום הכנה מסוג אחר - שלצערי מוזנח מאוד - ההכנה הרגשית-חברתית.
באופן אבסורדי, רבים הם ההורים ואנשי החינוך שעדיין מתרכזים בדידקטיקה יותר מבשאר מיומנויות החיים. זאת למרות שבעולם המודרני שבו אנו חיים, כדי להצליח, נדרש הרבה מעבר לקריאה וכתיבה, אחיזה נכונה של מספריים וישיבה זקופה בכיתה.
בעבר, מי שידע היטב חשבון נחשב לגאון ואפשרויות רבות נפרשו בפניו; מי שכתב במחברות בכתב עגול וקרא בשתי שפות בלט מאוד בהשוואה לשאר. אלה ילדים שעתידם היה בצווארון לבן והיה להם כל שצריך להצלחה (ולא בהכרח כדי להגיע לאושר). במאה ה-21 כדי להצליח נדרש הרבה מעבר למיומנויות שביה"ס המסורתי יודע לתת. כדי להיות יזם מצליח למשל, כדאי להצטייד ביצירתיות, בתעוזה, ביכולת להתמודד עם כישלון, במוטיבציה גבוהה, ביכולת להוביל ויכולת לנהל סיכונים. כדי להיות מנהל מבריק נדרשת יכולת עבודה עם אנשים ברגישות וחוכמה, תוך ראייה כלכלית. נדרשת יכולת ניהול זמן, התארגנות, קבלת החלטות תחת לחץ, ראייה מערכתית. כדי להצליח כעצמאי חשוב לחשוב מחוץ לקופסה, לא לפחד מתחרות, לקשור קשרים חברתיים טובים, לעשות ריפלקציה עצמית כנה, לדעת לתת משוב בונה לעובדיך, לסגל משמעת עצמית, ליזום ולהתמיד.
כל אלה לא נלמדים בבית הספר של ימינו, מפני שהוא נשאר מאחור, ובכל זאת, הורים רבים נוטים להתייחס לצד הדידקטי כעיקר ולכן גם מכינים את הילדים אליו. מנגד, החינוך הפרוגרסיבי מבין את הפער הזה ושואף לצמצם אותו באמצעות התאמת מערכת החינוך לצורכי המציאות והילד. דוגמה טובה לכך היא החינוך הדיאלוגי, שמתייחס לילדות לא כאל מסדרון לחיים הבוגרים אלא כחלק מהחיים עצמם. מתוך התבוננות זו - שנות הגן מייחלות לתת דרור לסקרנות הילדים תוך כדי הנחלת כלים חברתיים ורגשיים, מתוך הבנה שאלה חשובים לפחות כמו הבנת האות והצליל.
באמתחתו של ילד העולה לכיתה א' חשוב שיהיו ארבע מיומנויות:
1. מוטוריות
2. קוגנטיביות
3. רגשיות
4. חברתיות
בהיעדר השתיים האחרונות צפוי קושי רב בהסתגלות לכיתה א' ואף פגיעה בדימוי העצמי בעתיד. זאת אפילו אם הילד חכם מאוד, קורא שוטף מוקדם משאר בני גילו ומגיע עם ציוד מלא לכל שיעור; לכן אני מאמינה שמוכנות לכיתה א' תלויה בעיקר בבשלות הרגשית-חברתית. את שאר המיומנויות ניתן לרכוש בקלות רבה יותר אם המצע הרגשי הוא יציב והיכולת להסתדר בחברה קיימת. גם השתיים הראשונות חשובות ויש לעבוד על מי מהן שחסרה, משום שפער גדול מדי בין המיומנויות עלול ליצור קושי.
עם זאת, אני מבקשת מכל הורה שקורא את מילותיי לא למהר ולהקדים את זמנם של הילדים. לבית הספר יש יעדים לימודיים שנקבעו (שעליהם אפשר לחלוק) ואותם ישיגו כנראה כולם עד סוף כיתה ב', אבל אין צורך לכבוש אותם כבר בגן חובה. כשמנסים ללמד ילדי גן את התכנים של כיתה א' - למעשה מחבלים במיצוי השלב ההתפתחותי הנוכחי. זהו לחץ היוצר נזק מיותר בעל מחיר כבד.
ד"ר אפרת מור, מרצה בכירה בדימוס בסמינר הקיבוצים ומחברת הסדרה "גן הילדות - הפדגוגיה הדיאלוגית בגן הילדים", מסבירה: "מחקרים מראים שהקדמת העיסוק במיומנויות פורמליות פוגעת בהתפתחות מיומנויות חשיבה גבוהות יותר. מצבם החברתי של ילדים בגיל הגן מנבא הצלחה בלימודים ובחיים הרבה יותר מאשר הגיל שבו הם רכשו את הידע". מי שאחראי לספק תשתית לפיתוח המיומנויות החברתיות והרגשיות הללו הוא גן הילדים, והוא עושה זאת בכך שמאפשר פעילות אותנטית בהתאם לגיל, תוך כדי תיווך נכון. "בגן לומדים לעזור ולהיעזר, לקשור קשרים חברתיים, להתמודד עם תסכול, לטעות ולנסות מחדש, ולראות את הקשר שבין מאמץ והישג", היא מסבירה.
גם להורים יש תפקיד בכל אלה, ובעיקר באימון היכולת של הילדים להתאפק כשצריך. הוכח בניסויו של הפסיכולוג וולטר מישל שילדים צעירים בעלי יכולת טובה בדחיית סיפוקים הצליחו יותר בחיים הבוגרים שלהם. למרות שרק שליש מהילדים בניסוי עמדו בפיתוי שעמד מולם, יש גם בשורה משמחת: הם הצליחו לא כי היה להם קל יותר מלילדים אחרים, אלא כי הם אימצו שיטות להסחת דעת כדי לא להתפתות ולהיכשל. זוהי יכולת נרכשת ואפשר ללמד אותה גם אם היא לא קיימת באופן טבעי.
אם אתם מרגישים שילדכם מתקשה להתמצא במרחב או לתפעל חפצים כשיד אחת תומכת והשנייה עובדת, נתקל בילדים אחרים כשהוא חולף לידם, ייתכן שאלה סימנים לכך שהוא חווה לא נכון את גבולות גופו ואז נדרשת התערבות מקצועית כדי להכין אותו לכיתה א' במישור המוטורי.
אם אתם מרגישים שילדכם לא יודע לדחות סיפוקים, נלחץ מתחרות, מתקשה להתמודד עם תסכול סביר לגילו, לא יודע לפתור בעיות בעצמו, לא יודע איזו עזרה לבקש ומתי להשתמש בה - אלה עשויים להיות סימנים לחוסר בשלות; אם ילדכם לא זוכר להעביר לכם הודעות חשובות, שוכח ציוד אישי (למשל את בגדיו ואת הצעצועים שלו), לא אוסף משחקים אחרי שימוש בהם, אינו עצמאי מספיק, מתקשה בהתארגנות סביב האוכל - גם אלה סימנים לצורך בשיפור מיומנויות.
אם יש לו את המיומנויות המתאימות לדעתכם והוא רק לא מספיק מתורגל ברקע דידקטי שנדרש לגילו - כדאי לחשוף אותו ליותר אותיות ומספרים בהקשר הטבעי שלהם בחיי היומיום.
תנו לילדים להיות ילדים ולחקור את עולמם מתוך סקרנות בריאה. עודדו אותם לעצמאות וחזקו את תחושת היכולת שלהם. אל תתעכבו יותר מדי על למידת אותיות. שאיפות זה חשוב, אבל אין טעם להפוך את הילד לד"ר בעודו בן 6. לצורך כך, שנים רבות עוד לפניו. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת.
