baby-215303_640.jpg
לוגו שקוף (1).png

כדי ללמד תינוק/פעוט להירדם בעצמו מוכרחים לנטוש אותו בוכה בחדר- האמנם?

מה מחיר קיצורי הדרך? והאם אפשר לנהל תהליך של שינוי הרגלי-שינה ללא בכי בכלל?

#דעה

מדי פעם בתקשורת וברשת צולבים בביקורת קשה אנשים שבוחרים לערוך "אימון שינה" נוקשה במיוחד לתינוקם הרך, במטרה ללמד אותו להירדם בעצמו. בעקבות זאת מדברים לעיתים בגנותן של יועצות השינה כולן.

ברור לי למה להרבה אנשים הרעיון של ייעוץ-שינה כזה "לא עובר טוב בגרון" - כי מדובר בתהליך קיצוני מאוד, שבצדק, מייצר דיסוננס :

מצד אחד הוא מבטיח קסמים בזמן קצר להורים עייפים, ומצד שני הוא גובה מחיר כואב של נטישת ילד בוכה בחדר, דבר שנוגד את הטבע האנושי.

 

חשוב לי שתדעו שזהו לא תהליך מייצג. מטעים אתכם כי זה ג'וסי ומביא רייטינג, ומעורר הרבה (מאוד) אנטי (ובצדק). אבל לא ככה נראה תהליך ייעוץ שינה בהכרח.

דעו לכם שהרבה יועצות-שינה, בינהן אני, בכלל לא עובדות כך, ועדיין מובילות לאותו היעד.

כיועצת שינה מנוסה, שהיא לפני הכל מדריכת הורים ואשת חינוך המתמחה בגיל הרך, ומוסמכת לעבוד גם עם תינוקות בני יומם, שמבינה דבר או שניים בצרכים של תינוקות ופעוטות ודי זהירה בגישתי, אני מוכרחה להגיד:

תינוקות וילדים אכן צריכים לישון טוב, וזה דבר שאם הוא לא קורה מעצמו אפשר ושווה לחנך אליו. אבל (!) חייבים לעשות זאת בהדרגה, בזמן הנכון, ותמיד בראייה הוליסטית שלוקחת הרבה משתנים בחשבון.

לא כל היועצות עובדות באותה דרך.

יש רבות שעובדות בגישה דומה לשלי, מדורגת ומכילה (לא להתלהב, גם אצלנו יש בכי והתנגדויות וזה יכול להיות קשוח. אבל תמיד יש תמיכה כלשהי מצד ההורה לילד - במינון והגבלה כמובן, כי בכל זאת רוצים להתקדם וליצור למידה חדשה, אך תמיד בהתאמה למסוגלות הילד).

דווקא התהליכים הסולידיים לא זוכים לרייטינג. כי הם ארוכים ולא מגניבים. אבל הם איכותיים ואחראיים.

מי שרוצה להשאיר תינוק בן מספר חודשים צורח ובודד בחדר, כי הוא בטוח שזו הדרך היחידה לנתק תלות - שיהיה לו בהצלחה (באמת, זכותו). אבל לא נכון ליחצ"ן את זה כ-ה"שיטה" שעובדת ושאין לה תחליף.

קודם כל, לא מפתיע שזה עובד.

ברור שיציאה מהחדר (ושמעתי שגם מהבית) תייאש את הילד ומהר. כי זה פוגע חזק בבטן.

מספרים שגם בבתי יתומים הם מפסיקים לבכות לגמרי בגיל מוקדם, כי איש לא ניגש, אז הם לומדים שאין כתובת.

גם מכות "עבדו" פעם. כשהייתה מותרת אלימות כלפי ילדים הם היו צייתנים הרבה יותר מהיום. ובכל זאת זה מחוץ לחוק, כי הבינו שיש לזה מחיר כבד מדי.

לתפיסתי, גם בחינוך ובשינה לא כל דבר שעובד עושים.

אני לא בעד אנרכיה או חוסר גבולות, אבל מאמינה שלא כל מטרה מקדשת את אמצעיה (לפחות לא בגילאים רכים מאוד).

ברשותכם אציג אג'נדה מקצועית קצת אחרת לנושא ייעוצי-השינה, זו שאולי לא מספיק מדוברת:

ערכה של היועצת בעיניי, הוא בהובלת תהליך אחראי ומדורג. כזה שמשיג את היעד (אותו מגדירים יחד עם ההורים) אבל גם לוקח בחשבון את הדרך והטיימינג, כדי להתחשב ככל שאפשר בנפש הילד.

על היועצת לשלוט בכמה כלים (ולא בשיטה אחת קבועה) ולהציע מתוכם להורים את אלה שנראים לה מתאימים לסיטואציה. קובעים דרך תגובה לבכי ומתחילים ליישם זאת בליווי צמוד, תוך התכתבות עם התגובות של הילד ותחושות ההורים.

זהירות! גיל צעיר מדי

לא כדאי להקדים את המאוחר. זה נכון שניתוק תלות הוא תנאי לשינה רציפה, אבל לא בכל גיל זו מטרה נעלה. בתחילת חייו למשל, תינוק עדיין תלוי בהוריו בהכל (ככה זה בטבע). לכן תפקיד ההורה בראשית הדרך הוא לעזור לו להסתגל לחיים שמחוץ לרחם ולא לתלוש אותו מעליו תוך 3 לילות.

אל תדאגו, זה לא לנצח.

לאט לאט תתאפשר ספרציה בריאה, ואיתה מידה של עצמאות שתלך ותגדל עם הזמן.

עד אז, לגיל הצעיר, מתאימה הדרכה מסוג אחר לגמרי (בה אני מלמדת לזהות צרכים ולתת להם מענה מדוייק. בטח לא להתעלם מהם).

בבוא הזמן, רק אם נשארת תלות שאינה מטיבה, עובדים על ניתוקה בתהליך של ייעוץ שינה בריא .

סוגיית הבכי

למרות המשאלה לדעת מראש - לא באמת ניתן לנבא כמה בכי יהיה כשמתחילים תהליך של שינוי - רך ומדורג ככל שיהיה.

כי גם אם הוא טוב, הוא לא מה שהילד הכיר קודם.

בעיניו זה עלול בהתחלה להתפרש כהרעת תנאים, עליהם הוא ימחה אולי בבכי.

לגישתי, צריך לא להיבהל מזה אבל חשוב לתת איזשהו מענה מידתי שמותאם לגיל ולצרכים. גם אם זה יאריך את התהליך זה לרוב עדיף על פני נטישה (מסייגת מקרי קיצון בהם ההורה מרגיש שהוא עומד לטלטל את התינוק. כשמאבדים את זה כבר עדיף להתרחק מהעריסה, לנשום ולחזור מחודשים לסיטואציה).

אגב, מי שמבטיח לכם את הקיצון השני, כלומר שלא יהיה בכי בכלל - גם בו אני חושדת.

כמובן שיש גם אצלי יש תהליכים שאין בהם בכי (זה הכי כיף, ואגלה לכם סוד: זה קורה לרוב כשההורה מאוד מאוד נחוש ואין בו טיפת היסוס לגבי הדרך בה בחרנו לעבוד). ויש תהליכים זריזים ממש של ימים ספורים עד להשגת לילה שלם. אבל לעומתם צריך להודות שיש גם תהליכים עם המון דמעות. העניין הוא שאי אפשר להבטיח מראש איך יראה שלכם כי זה תלוי בהרבה פרמטרים. מה שכן אפשר להבטיח זה להתנהל באחריות ובהדרגה, כדי לא לזעזע את התינוק.

לסיכום דעתי:

  • ייעוצי שינה שדוגלים בנטישת תינוק בוכה לצורך למידה אינם מייצגים. 

  • כל הילדים והתינוקות צריכים לישון טוב כמו שהם צריכים לאכול טוב. אם הם לא, אפשר וכדאי לעזור להם לעשות זאת.

  • הדרך והבקרה עליה חשובות לפחות כמו המטרה.

  • לא צריך להילחץ מבכי אבל גם לא להעדיף נטישה מפתיעה כאסטרטגיה ראשונה.

  • הבטחות קיצוניות מוטב שידליקו נורה אדומה ("תהליך ללא בכי בכלל" / "לילה שלם תוך 3 ימים").

  • דעו במה אתם בוחרים והעיקר לא לפעול על טייס אוטומטי. אתם יכולים אחרת, פשוט תנו על זה מספיק את הדעת.

האיזון בין רגישות לנחישות שבו אני מאמינה יצטייר לכם בצורה ברורה יותר אם תקראו את שתי הכתבות הבאות אחת אחרי השנייה. הן לכאורה סותרות, ואת שתיהן אני כתבתי, אך הן יחד מרכיבות תמונה מאוזנת:

  1. כתבה המתנגדת לנטישת תינוק בוכה (סגנון פרברייזינג, CIO ושיטת ה-5 דק').

  2. כתבה על עזרה עודפת שמחבלת בעצמאות בריאה

מדריכת הורים מומלצת בטלפון

כל המוצג באתר הוא בגדר המלצה ובאחריות הקורא בלבד. אין זה תחליף להתייעצות מקצועית ו/או לטיפול רפואי. 

החומרים המתפרסמים באתר בלעדיים לנופר לוטווין. אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני. כל העתקה/שכפול/העברה/הפצה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט