"אל תרימו אותו, שלא יתרגל לידיים" - לא נכון!

כתבה שפורסמה ב"הארץ"- תינוקות בחודשיהם הראשונים לחיים לא ממש מסוגלים לרכוש הרגלים, ולכן אין טעם לפחד שיתמכרו לידיים שלכם בשלב כה מוקדם. למעשה, יילודים זקוקים להרבה מאוד מגע, ולא כדאי לחסוך בו.

כמעט בכל משפחה יש איזו סבתא שמעירה ליולדת הטרייה - "למה את מחזיקה אותו בידיים כ"כ הרבה? את צריכה ללמד אותו להסתדר לבד". רוב האמהות לא מרגישות נוח עם ההמלצה הזו. הן מרגישות עמוק בבטן שבכיו של התינוק קורא להן להרים אותו לחיקן. "מסכן, כ"כ קטן וחסר אונים", הן חושבות, "רק לפני רגע יצא מהרחם שלי… איך אתעלם מהבכי שלו כשהוא לא שקט במיטתו?".

מצד שני, הן באמת מפחדות שנבואת הזעם של הסבתות תתממש - שהתינוק יתרגל למגע, ואז יצטרכו לשאת אותו בידיים בכל הרדמה עוד הרבה מאוד זמן.

אפילו אם שני ההורים בתמונה והם מתחלקים ביניהם בהרדמות - זה לא משתיק את הקול שבראש, זה שהסביבה דואגת להגביר: "אתם תגדלו תינוק מפונק! אתם עושים לו נזק".

אמא יקרה, אבא צעיר, אני רוצה להרגיע אתכם.

אם טרם מלאו לתינוק שלכם 3 חודשים - אני מאשרת לכם להחזיק אותו בידיים כמה ומתי שהוא ואתם רוצים, בלי לחשוב על גבולות או הרגלים. אין לזה מקום בגיל כה צעיר, ואם תחטאו לחשוב שכן - אתם תחסכו ממנו קירבה שהיא מאוד הכרחית עבורו בשלב זה בחיו.

בשנה הראשונה, ובמיוחד בחודשים הראשונים לחיים, מתאקלם התינוק בעולם שמחוץ לרחם. זהו עולם שאליו הצטרף רק לפני רגע קט, ולכן ההסתגלות אליו תהיה בהדרגה. חשוב לזכור שזהו עולם שונה לחלוטין מזה שהכיר בבטן אימו. שם הרי לא נאלץ להמתין שמישהו יבין מה הוא צריך, כי כל צרכיו נענו עוד לפני שהתעוררה דרישה להם; הוא היה עטוף בחום גופה של אימו 24/7, סופק לו מזון במינון מדוייק מבלי שיחוש רעב, הוא לא נאלץ לבלוע אויר ולסבול מגרעפסים או גזים כי כל אלו אינם חלק מהחיים שברחם.

כדי לבטוח בסביבה החדשה שלתוכה נולד, וכדי לסמוך על הדמויות המטפלות בו - צריך כל תינוק לחוות מספיק חוויות טובות איתן, שיאשרו לו שגם כאן הוא בטוח ומטופל היטב. מגע של עור-לעור יתרום לכך, וגם מענה מהיר ומדוייק לצרכיו (הפיזיולוגיים והרגשיים כאחד). אז אל תתנו לו לבכות זמן רב בשביל לאמן אותו בעצמאות בטרם עת. עוד תגיע השעה לחנך וללמד אותו לדחות סיפוקים, אבל ממש לא עכשיו. לא לפני שהוא רוכש אמון בעולם שלתוכו נולד.

איך עוזרים ליילוד להסתגל לחיים שמחוץ לרחם?

1. הוציאו מהסיסטם את המונח "פינוק" לפחות עד גיל 3-4 חודשים

פינוק הוא מצב בו עושים עבור מישהו דבר שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו.

תינוק רעב שזה עתה נולד - לא מסוגל לאכול בעצמו (הוא מסוגל לינוק מפיטמת השד או הבקבוק, אך זקוק שמשהו יגיש אותם לפיו).

תינוק שקר לו לא מסוגל להשיג לעצמו שמיכה.

תינוק צעיר שלא נוח לו - לא יכול להתהפך בעצמו ולשנות תנוחה.

תינוק עייף שמוצף בגירויים לא יכול לכבות את האורות ולהשתיק את הסביבה בעצמו.

הוא תלוי בכם באמת ובתמים, ולא עושה לכם קונצים.

2. הגיבו לבכי

דרכו הטבעית והראשונית של התינוק לתקשר איתכם היא בכי. בראשית חיו, הבכי בד"כ יבשר שהתינוק זקוק לשירות כלשהו מכם, ולכן לא מומלץ להתעלם ממנו.

שימו לב: אין זה אומר שהתגובה לכל הבכיות תהיה זהה! חשוב להבחין מה אומר כל בכי, ולתת מענה מדוייק לצורכך.

3. תנו מענה מדוייק לצרכיו של התינוק

בהמשך לסוגיית הבכי - חשוב לדעת איך להיענות לו, ושזה יותאם לסיבה שבגללה בוכה בכל פעם מחדש. כך התינוק ירגיש שהסביבה קשובה לו ומבינה אותו באמת, ושהטיפול בו לא אקראי.

אם למשל תינוק בוכה בגלל שהוא עייף - הוא לא בהכרח צריך חלב, אלא הוא צריך שתפחיתו סביבו גירויים ווקאליים וויזואליים שיאפשרו לו לישון.

אם תינוק בוכה כי יש לו גרעפס או גזים בבטן התחתונה - הוא לא צריך עוד מנה, אלא הוא צריך עזרה בלהוציא את האויר החוצה.

אם תינוק בוכה בגלל כאב או בהלה - הוא זקוק למגע עוטף ולנחמה.

אם תינוק בוכה כי רעב - הוא לא צריך שתקפצו איתו על כדור פיזיו, אלא הוא צריך לאכול (כן, גם אם טרם חלפו 3 שעות מההאכלה הקודמת).

אני יודעת שקשה בהתחלה להבין מה תינוק בן יומו צריך בכל רגע נתון, אבל דעו שניתן ללמוד את זה. תוכלו לעשות זאת בעצמכם ע"י הקשבה פעילה תוך ניסוי וטעיה ארוכים, ואפשר ללמוד את זה מהר יותר בעזרת הדרכה מקצועית מתאימה (אני מלמדת את זה בסדנת שפת התינוקות למשל. אפשר אונליין, ורצוי להתחיל אפילו לפני הלידה כדי להיכנס להורות מציידים בכלים).

4. מצאו דרכים לחקות את סביבת הרחם

כל מה שיזכיר לתינוק את התנאים שהיו לו ברחם אימו - יכול להרגיע אותו ולתת לו תחושת ביטחון מוכרת.

מגע עוטף, עירסול ונידנוד - הם חלק מאותם דברים שאפשר וכדאי לספק לו בחודשיו הראשונים. קל מאוד לקיים אותם כשאתם נושאים אותו בידיים שלכם, וזו הסיבה שתינוקות כ"כ אוהבים את זה. לא לפחד להציע אותם בשפע לפחות עד גיל 3 חודשים.

5. אל תפריעו לתינוק ללמוד את העולם

על אף חשיבותו של המגע כמפורט כאן - לא בכל רגע יש בו צורך באותה עצימות. עזרה עודפת שאין בה בכלל צורך יכולה לפעמים ממש להפריע לתינוק ללמוד את העולם, וחבל שזה יקרה. זוהי מתכונת לבעיות בהמשך שאפשר למנוע בקלות יחסית.

כשהתינוק רגוע - בהחלט כדאי לאפשר לו לנוח קצת בעריסה ולהכיר את התחושה של שינה על מזרן. חשיפתו בהדרגה לעוד ועוד מצבים שאינם נשיאה בידיים היא חשובה, כל עוד נעשית במינון תואם גיל, בהשגחה וברגישות לבכי. דוגמא: אם הוא שוכב בעגלה ומתחיל להתנועע בחוסר נוחות או לייבב - אפשר לנדנד אותה בעדינות וללחוש "ששש" עם ליטוף. יתכן ואלה ינחמו אותו בחלק מהפעמים, וכשלא - תרימו לידיים.

לסיכום,

מגע מאפשר לתינוק לחוש את גבולות גופו, דבר שיתרום לתחושת הנפרדות והעצמיות שלו בהמשך.

חיבוק, ליטוף, אחיזה וטפיחה - הם אמצעים לתקשר עם תינוק שעוד לא מדבר, וחשוב להשתמש בהם ליצירת קירבה ותחושת הביטחון.

מחקרים רבים מעודדים מגע של עור לעור בין הורה לתינוקו, ועומדים על יתרונותיו הפיזיולוגיים והרגשיים עבור התינוק, ואפילו עבור המבוגר המטפל (מופרש אוקסיטוצין בזמן מגע וזהו דבר חשוב לחיבור ביניכם ובין תינוקכם).

אז גם אם בני המשפחה מלחיצים אתכם - אל תחששו לשאת תינוק צעיר בידיים כשאתם מרגישים שהוא (או אתם) זקוק לכך.

ענו להם בביטחון ובנימוס, שתינוקות צעירים לא מקשרים סיבה לתוצאה, ולכן יכולת הלמידה שלהם מאוד מוגבלת. הם אולי לא יודעים שלוקח זמן עד שהם מתחילים לעשות מניפולציות ולרכוש הרגלים. חשוב שהפחד מזה לא ינהל אתכם בהתחלה.

פעלו בתבונה. לא על טייס אוטומטי, ולא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי נתתם על זה את הדעת.