• נופר לוטווין- הארץ

לילה טוב ורטוב: מהו תפקידם של ההורים בהתמודדות עם הרטבות לילה?


מה הסיבות להרטבות לילה? ואפילו חשוב מזה : מה ההורים יכולים יכולים לעשות כדי לעזור לילדיהם להשיג לילות יבשים?


ילדים עושים פיפי במיטה עד גיל מאוחר וזו תופעה שכיחה, אם כי לא מאד מדוברת. הסיבות לכך רבות כמעט כמספר המקרים וחשוב להכיר אותן, אך לא זה החידוש שבכתבה הזו, כי אם האופן שבו אני מזמינה אתכם להתייחס לקושי הזה. מה הורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדם להשיג לילות יבשים?


אנורסיס = בריחת-שתן במהלך השינה כשהילד כבר גמול מחיתולים. כ- 17% מהילדים עד גיל 5 סובלים ממנה, מתוכם כמות הבנים המרטיבים בערך כפולה מהבנות. ישנם גם ילדים שממשיכים להרטיב בלילות אפילו עד גיל ההתבגרות. התופעה מוכרת מאד אם כי לא מדוברת מספיק, אולי משום הבושה המתלווה למצב.


כדאי לדעת שמבחינה אורגנית השליטה בשתן בלילה שונה מביום. הגוף אמור לייצר פחות שתן בלילה, ועל המוח לשלוט בכיווץ שלפוחית השתן אפילו בשינה. כשהיא בכל זאת מלאה - נשלח למוחמסר להמעיר את הגוף הישן כדי להתפנות בשירותים. זוהי בשלות פיזיולוגית שבלעדיה לא ניתן להעביר לילה יבש אפילו אם ביום אין הרטבות כלל. לעיתים די להמתין עד שהמערכות האלו יבשילו ואז יושגו לילות יבשים, ולעיתים יש בעיה שכדאי לטפל בה.


הסיבות לבעיית הרטבת הלילה רבות מאוד. אפרט כאן רק כמה מהנפוצות ביותר, אך לא זו הבשורה שבכתבה הזו, אלא האופן שבו אני מזמינה אתכם להתייחס לקושי הזה.


מי שכבר קרא וחקר יודע ודאי שהמידע בנושא הוא רב ומסוייג. כל איש-מקצוע מסביר את התופעה מתוך עולם התוכן שלו, הסברים שלפעמים סותרים זה את זה. אז איך בכל זאת מאבחנים נכון את מקור הקושי ונותנים לו מענה מקיף?


בואו נתייחס קודם לשאלה מהפן האורגני;


לעיתים יש שיבוש במנגנון היקיצה אשר אמור להעיר את הילד כשהשלפוחית דורשת התפנות. לפעמים יש חשד לאי-תפקוד הכליות ודרכי השתן, במיוחד אם יש הרטבות לא רצוניות גם במהלך היום. בחלק מהמקרים יש עיכוב בהפרשת ההורמון האחראי על משק המים בגוף. אם אין אותו בכמות מספקת, בעיקר בלילה, מיוצר יותר מדי שתן כשישנים ואז מרטיבים.

רק אם זו אכן הבעיה , אז יתאים טיפול תרופתי. הערה לגביו: דעו שגם הוא מוגבל. בעת נטילת התרופה ההרטבה כנראה תיפסק, אולם עם הפסקתה - ההרטבה כנראה תשוב. אלה הן חלק מהסיבות הרפואיות שעלולות להביא להרטבת לילה. כדאי לשלול תחילה אותן במיוחד אם יש רקע תורשתי לבעיה.


הקשר בין עצירות להרטבות:

אם נשמרת צואה בגוף הילד היא עלולה ליצור לחץ שדוחף את שלפוחית השתן, וזה מקשה על ההתאפקות. לכך יתאים טיפול פזיולוגי בשילוב עם הדרכת הורים. זאת משום שעצירות נגרמת לא רק בגלל תזונה אלא לרוב היא ביטוי ללחץ כלשהו.

הרטבת לילה, בעיקר אם היא הרטבה שניונית (שהופיעה לאחר תקופה ארוכה של לילות יבשים), יכולה גם להיות סימפטום לקושי רגשי של הילד.

אל תמהרו לפסול את הכיוון הזה. זו לא חייבת להיות טראומה או חוויה טראגית. ילדים בגיל-הרך חווים שינויים רבים בחייהם ואלה יכולים להשפיע על גופם בכל מני דרכים. מעבר דירה, תחילת כיתה א', קבלת אח חדש למשפחה, גירושין, וכיו"ב. כל אלה עשויים להביא לריגרסיה בשליטה בסוגרים. במידה וילדכם חזר להרטיב בקביעות כל 2-3 לילות בשבוע או יותר, ובמקביל אתם מוצאים עוד סימנים לשינוי בהתנהגותו - כדאי להתאים לו טיפול רגשי.




הילד למרטיב במיטה? לא תמיד הבעיה היא אצלו, אלא אולי בתגובות שלכם אליו

כל הסיבות הללו; עצירות, מערכת העצבים, קושי רגשי, הורמונים, שלפוחית השתן - מקורן בילד. יש נטייה טבעית להתרכז בו משום שהוא זה שמרטיב. אותו לוקחים לרופאים, פזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, וכל זה באמת חשוב אך לפעמים לא מספיק.


בדיוק כמו שקורה עם עוד קשיים בגידול הילדים, גם בנושא הרטבות הלילה אני שמה לב שהורים מתעכבים על הסימפטום ומפספסים משתנים נוספים שמשמרים את הבעיה.

עצרתם פעם לחשוב אולי לכם כהורים יש יד בעובדה שילדכם עדיין מרטיב? אולי התשובה לסיפור הזה הוא בתגובה שלכם ומקורה לא בילד? אולי אתם מענישים מדי או קשים מדי כלפיו? ואולי ההפך- מנמיכים ציפיות ממנו כדי שלא יתאכזב מעצמו, מה שפוגע לו במוטיבציה? אולי הסדינים הרטובים הם רק המופע לקושי אחר שאותו יש לפתור, והוא טמון בהורות?

אני לא מפנה אצבע מאשימה אלא רק מזיזה את האצבע שלכם טיפה הצידה מהמקום אליו היא מורה כבר זמן רב ללא תועלת.


הורים שמתלוננים על הקושי להחליף מצעים רטובים באמצע הלילה ומייחלים להפסיק את ההתעסקות החוזרת הזו, לפעמים מסתירים בחובם משהו שדווקא אוהב את המשימה (באופן לא מודע מכובן). קשה להודות אבל אולי הטקס החוזר הזה מאפשר לחלק מההורים להרגיש מסורים, מקריבים, הורים טובים יותר, בזכות הטיפול במיטה הרטובה.

ברור שאף הורה לא רוצה שילדו ימשיך להרטיב, אבל יכול להיות שמשהו בזה משרת צורך הורי למישהו בבית?

ואולי הגזמתי. אולי פשוט העיסוק בסוגיית הפיפי הפך לעיקר היחסים ביניכם ובין הילד, ולמרות שקר ורטוב לו למעשה גם נעימה לו תשומת הלב מכם, וזה מה שמנציח את הקושי.


כך או אחרת, כדאי שתיתהו על האופן בו אתם מתייחסים להרטבות הלילה ותחפשו איפה יש בכל זאת מקום לשיפור, מתוך הבנה שהתגובות שלכם בעלות חשיבות מכרעת.


הפתרונות לבעיה רבים ;

זמזם לטיפול התנייתי, תרופות, טיפולים רגשיים, כלי מיטה סופגים שמתכבסים בקלות, פזיותרפיה לרצפת האגן, הדרכות הורים, רפואה סינית, הומאופתיה, ועוד.

הקושי הוא לבחור את זה שמתאים ביותר לכם ולוודא שבמקביל אליו אתם מגיבים נכון.


דעו שהדרכת הורים מקצועית לנושא עוזרת לעשות זאת וגם למפות את הכלים הקיימים בשוק.

הכי חשוב לזכור שכל נושא הגמילה מהחיתולים הוא לא רק עניין פיזי אלא גם סוציאלי ורגשי בעיקר. שיתוף פעולה עם עולם המבוגרים, שליטה, עצמאות, גבולות לצד חופש, כל אלה מאפשרים גמילה מוצלחת מחיתולים ביום ובלילה. כשהם חסרים - עשויים לצוץקשיים.


לכן לצד הטיפול הפזיולוגי אל תפסחו גם על שאלת היחסים, הרגש, וההורות. אופן ההתייחסות שלכם לילד המרטיב היא משמעותית מאד בתהליך ההבראה, אז עצרו רגע לחשוב עליה. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת.


הכתבה המלאה בעיתון "הארץ" בפינה שלי "הרהורים וילדים"


לעמוד הפייסבוק שלי לחצו כאן

#פיפי #הרטבתלילה #הורות #יחסים #שינה #הגילהרך #עיתוןהארץ

מדריכת הורים מומלצת בטלפון

כל המוצג באתר הוא בגדר המלצה ובאחריות הקורא בלבד. אין זה תחליף להתייעצות מקצועית ו/או לטיפול רפואי. 

החומרים המתפרסמים באתר בלעדיים לנופר לוטווין. אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני. כל העתקה/שכפול/העברה/הפצה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט