• נופר לוטווין

מה עלול לקרות לתינוק שנותנים לו לבכות לבדו עד שנרדם?


לשיטה שבה עוזבים את התינוק בחדר לחמש דקות כל פעם כדי שיירדם בעצמו - עד שהוא מפסיק לבכות עצמו לדעת - עלולות להיות השלכות בריאותיות ארוכות טווח. כתבה שלי ב"הארץ" בפינה הקבועה שלי "הרהורים וילדים", הפעם על נושא חשוב מאין כמותו- ההתייחסות לבכי בגיל הרך. מתי מתעלמים? האם בכלל? כמה יעילה היא שיטת ההרדמה בבכי? מה זה ייעוץ שינה ומה מלמדים בו? כל מה שצריך לדעת על "פרברייזינג". לחצו כאן לכתבה המלאה

כאשת חינוך ויועצת משפחתית לגיל הרך, אני מוטרדת כשמתעלמים מבכי של תינוקות כאסטרטגיה. אני כועסת את כעסם של הקטנטנים על הבחירה של הוריהם בשיטות כאלה ללימוד הירדמות עצמאית. אני זועמת בלבי על אנשי מקצוע שמנחים הורים לנהוג כך עם תינוקות בני חודשים ספורים, בלי לחשוב פעמיים. אני דואגת מהקלות שבה מכנים "שיטה" את הרעיון הפשוט בעל המחיר הכבד - לעזוב תינוק בוכה בחדרו החשוך לבד, כדי ש"ילמד" להירדם בעצמו.


מדובר בכלי שנועד ללמד ילד לנתק תלות בין ההורה לשינה. לפיו, אם עד עכשיו תינוק היה נרדם אך ורק בידיים של אמא, כדי להכחיד את ההרגל הרע הזה יהיה עליה להניח אותו במיטתו בעודו ער, ולצאת מהחדר גם אם בוכה את נשמתו. היא רשאית להיכנס לחדר לליטוף קצר כל 5 דקות אם התינוק לא פסק לבכות קודם לכן (יש המנחים לצאת מהחדר אף ליותר זמן). תדירות כניסותיה לחדר תפחת עד שלא יהיה בה צורך. אני מבינה את הרציונל - הכחדת התלות של התינוק באמו למטרת הירדמות - אך מתנגדת לדרך.


לא ברור לי למה תומכי השיטה מהללים את זה שהיא עובדת. ברור שהיא עובדת! זאת בדיוק הבעיה איתה - שהיא עובדת כה חזק ומהר שזה מדליק עשרות נורות אדומות. כך היא פועלת - התינוק מבין שאין לו מושיע (בצדק), אז הוא מפסיק לבכות אחרי שהתחנן למענה ולא קיבל אותו. הוא לא שותק כי הוא מצליח למצוא מרגוע בעצמו אלא כי הוא מתייאש. הוא הולך לישון עצוב, מפוחד, כועס, בודד. זאת הדרך ללמד לישון? ככה ילמד לאהוב את הלילה? ככה הייתם רוצים שיסכם את יומו? האם באמת כלו כל הקיצין לפני שבוחרים לצאת מהחדר ולנטוש את העולל לדקות שבעיניו הן נצח? בעיניי לא כל מטרה מקדשת את אמצעיה, בטח לא כשאנו עוסקים בנפש רכה.

מספרים שתינוקות בבתי יתומים לא בוכים כי הם לומדים שאין הורה זמין שייגש אליהם, ועד שמישהו מגיע אליהם חולף זמן רב. הם מצאו את הבכי כלא יעיל אז ויתרו עליו. השקט ששורר שם הוא לא הד של נחת אלא שתיקה רועמת. אז למה כשזה קורה בבית מיוזמת ההורים זה בסדר? כי קוראים לזה "שיטה"? בגללה רבים חושבים שייעוץ שינה משמעו לאמן ילד לבכות עד שהוא נרדם.

הוגה הרעיון במקור וכותב הספר "Solve Your Child's Sleep Problems" הוא ד"ר ריצ'רד פרבר.על שמו קרויות שיטות ההרדמה עם בכי בשם הגנרי "פרברייזינג". 20 שנה אחרי שנכתב ספרו המפורסם, הוא הוציא לו תיקון והסביר שלמעשה לא הבינו את דבריו נכון ועשו בהם שימוש לא מבוקר.

ד"ר פרבר מעיד שרוחו רכה וגמישה בהרבה מכפי שרבים חושבים. אז אם כבר בחרתם בהתעלמות מבכי ודאו שאתם עושים זאת נכון, במינון, ולא בגיל שבו עשויה להתפתח חרדת נטישה. אם אתם שואלים אותי - עדיף לא לפני גיל שנה.

שנת החיים הראשונה היא שנה שבה רוכש תינוק את אמונו בעולם בעקבות סך החוויות שהוא חווה. להתרחשויות בשנה הזו השפעה אדירה על דפוס ההתקשרות שירקם בינו לבין ההורה. האופן שבו יקבל התינוק מענה לצרכיו יכריע את רמת הביטחון הפנימי שיתגבש אצלו.

יש בשיטה גם משהו שנוגד את חוקי הטבע. אימהות בוכות מעבר לדלת וסופרות את הדקות עד ש"יאושר" להן על פי ההוראות להיכנס לחדר ולנחם את התינוק הבוכה. הן נדרשות לכבות דחף פנימי טבעי וטהור - לתת מענה לצאצא שלהן. באופן פרדוקסלי הן מקשיבות בעצתו של זר שאמר לעשות כן, או קראו על כך בספר שבו הובטח שבסוף ליל המירורים הזה יהיה שקט. תראו לי יונק נוסף בטבע שמשאיר את גוריו ליילל לבקשת עזרה. גם מכות עבדו פעם - הן יצרו שקט תעשייתי להורים. היום שיטות חינוך כאלה לא מקובלות כי השכילו להבין את תוצאותיהן על נפש הילד.

השלכות דומות עשויות להיות לשיטת ההרדמה הזאת - והן יכולות להיות בלתי נראות לעין ולרוב להופיע רק בטווח הרחוק. אימהות מספרות ברשת על ילד שנתלה עליהן לפני הכניסה למיטה מחשש שיעזבו אותו. קראתי תיאורי מקרה על ילדים שנרדמו בישיבה כשידיהם אוחזות בעמודי המיטה כמתחננים למושיע, הופעתם של מאבקי כוח בגיל צעיר מדי, חרדות ואדישות - סימנים שעשויים להיות קשורים בחוויית נטישה. מספרת אמא ישראלית ברשת: "...אחרי הלילה הראשון בשיטה, הילד פתאום... הפסיק להיאבק בהחתלות כשאמרתי לו לא לזוז. לדעתי, הוא התחיל לפחד ממני".


לעניות דעתי יש להשתמש בשיטה זו רק במקרי קיצון - שמצריכים פתרון מהיר וחד. למשל כשמצבו הנפשי של ההורה מעורער, ובעקבות כך גם התינוק בסיכון. בכל מקרה אחר עדיף לנקוט שיטות אחרות שנותנות מענה לצרכים של ההורה ושל הילד כאחד. חשוב להבין שלמידה היא תהליך, גם בשינה, וכיאה לתהליך - הוא יכול להתפרש על ימים ספורים או שבועות. כשמשהו עובד כמו קסם עלינו לחשוד בו משום שהוא כנראה כל כך חריף, שתוצאותיו ניכרות מיד.

אם אתם רוצים ללמד ילד לישון עצמאית ובמקביל לשמור על נפשו ועל יחסיו איתכם - בחרו אחרת. יש דרכים רבות והן עובדות אפילו טוב יותר כי הן מביאות לתוצאות שנשארות לטווח ארוך, משפרות את היחסים, ומעודדות עצמאות וביטחון עצמי. המשימה צריכה להיות פענוח סיבת הבכי, ומתן מענה לו עם גבולות חינוכיים.


אנשי מקצוע רבים חלוקים לגבי השימוש בשיטה. אם תקראו על זה, תראו שיש מחקרים שהוכיחו שאין נזק נוירולוגי/ התפתחותי לילד, בעוד אחרים מצביעים על נזק מסוג אחר. קשה להוכיח שחור על גבי לבן את ההשלכות. זה תלוי איך מגדירים "נזק". בכל אופן לפני שאתם בוחרים באסטרטגיה כלשהי להרדמת התינוק, אני מבקשת מכם להטיל בה ספק בריא. התייעצו עם יותר מאדם אחד לגביה והקשיבו לרחשי לבכם. בחרו באחריות את הפתרון שמתאים לכם ביותר. וזכרו, אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי, זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על כך מספיק את הדעת.

#עיתוןהארץ #ייעוץשינה #חלונותשינה #גבולות #יחסים #בכי

מדריכת הורים מומלצת בטלפון

כל המוצג באתר הוא בגדר המלצה ובאחריות הקורא בלבד. אין זה תחליף להתייעצות מקצועית ו/או לטיפול רפואי. 

החומרים המתפרסמים באתר בלעדיים לנופר לוטווין. אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני. כל העתקה/שכפול/העברה/הפצה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט