כולנו מווסתים את הרגשות שלנו הרבה פעמים ביום מבלי משים. אנחנו מרגישים כל הזמן, אך בוחרים, שלא במודע, למנן את הרגש הזה. אנחנו גם מביעים אותו בצורה שמתאימה לקודים החברתיים ולנורמות הסביבה.
לא זה המשתנה היחיד, למען האמת. יש עוד גורם שמשפיע על ויסות הרגש והוא התפקוד שלנו. אילו היינו נתונים לרגש שלנו ללא ויסות וודאי לא יכולנו לתפקד ולכבוש מטרות באופן מבוקר. דמיינו שתקרית מרגיזה בכביש בדרך לעבודה הייתה מביאה אתכם לרמות עצבים כאלה שתצאו משליטה ותתחילו לבכות, להרביץ, להכות את עצמכם אולי, להישכב על הרצפה ולהכות באגרופים את הקרקע. מצחיק? כשילד בן 3 עושה זאת, את הוריו זה דווקא לא מצחיק. אבל שמבוגר יתנהג כך זה מוזר. למה? חשבו על זה רגע, זה פשוט גילוי לא מסונן של עצבים. כולנו מרגישים עצבניים הרי, אבל ברור שלא נעשה סצנה, ואולי חוץ ממלמול כמה ביטויי כעס, לא בטוח שיראו עלינו את התחושות עד שנגיע למשרד. לפנינו הרי יום עבודה וחיים שלמים לנהל. לא נתן לרגש שכזה לשבש את התפקוד שלנו, וטוב שכך. זה נקרא ויסות.
גם עלבון , פגיעה ואכזבה אנחנו מווסתים, כדי שנוכל להמשיך הלאה ולא להישבות בהם.
כל אחד מווסת את רגשותיו במידה אחרת ובאופן שונה- יש מי ששיחה עוזרת לו לחזור לאיזון, יש מי שזקוק לפעילות גופנית, יש מי שרק הרהורים ירגיעו אותו, יש מי שיחפש מגע ויש עוד הרבה אופנים. ילד לא נולד עם הכלים האלה. עליו לרכוש אותם תוך ניסוי וטעיה. תפקיד ההורה ואיש החינוך בעיניי- לתווך את הרגש, לשיים אותו ולתרגם אותו למעשה מקובל.
לא נרצה לחנך ילדים שלא להביע רגשות כלל, או שלא להכיר בהן. להפך. חלק מהוויסות הרגשי הוא דווקא ההכרה ברגש. הבחירה איך להתמודד עם זה היא הצעד הבא אחרי הזיהוי. שני צעדים אלה הם וויסות רגשי (וויסות החוויה הרגשית, FEELING + ויסות הצורה החיצונית של זה, ההבעה, REACTING).
דוגמת העצבים לפני העבודה שתיארתי בפתיחה, מדגימה ויסות רגשי של מבוגר. אצל ילדים לא יהיה כביש ולא משרד בסופו, אבל יהיה תור ליציאה לחצר בגן, בו הם נדרשים לעמוד בשקט בלי לדחוף למרות שהם משתוקקים לדלג לדלת היציאה.
יהיה תלמיד בכיתה א' שמאד רוצה לקום ולשחק אבל מצופה ממנו לחכות עוד 15 דק' לגמר השיעור.
ילד שמצליח לנהל את יצרו בסיטואציות דומות- למעשה מווסת ,לא במודע, את רגשותיו אלה. הוא עושה זאת מתוך הבנה ברורה של מה שמצופה ממנו. כך גם כשהוא כועס שחטפו לו משחק, או מרגיש מתוסכל כי הגננת לא יכולה לענות לשאלתו באותו רגע, ועוד רגעים אין-ספור בגן ובכיתה. לאורך יום שלם הילד נדרש לווסת את רגשותיו, וכשלא מצליח לעשות זאת- נוצר קושי. קושי עבורו, ועבור הסביבה שלו.
זה המקום להזכיר ש-OVER REACTING הוא רק קצה אחד. בצד השני של הספקטרום יש אנשים שמשתלטים כל כך על הרגש שלהם עד כיבוי.
בעבר רגש נתפס אויבו של השכל ולכן לא הייתה לגיטימציה להכיר בו כחלק אינטגרלי באדם. גם כיום יש בתים שבהם שורר איפוק-מה, ששומר רגשות במינון נמוך מכפי שהיינו רוצים. כמובן שלכל בית אופי משלו והמגוון רחב. אין קו-אופי אחד של בתים שנרצה לשעתק. אבל במקרים שבהם זה הופך לקושי, ומורגשת בעיה- נדרשת למידה של ויסות רגשי בדיוק כמו שזקוק לה מישהו שמתבטא בהגזמה. את שני הטיפוסים האלה יש לאזן כדי שיוכלו להרגיש כנים עם עצמם ולהמשיך לתפקד טוב בחברה.
הבעת רגש והאישור הפנימי להכיר בו הם חשובים והכרחיים. רגש מניע אותנו והוא יסוד מארגן אישיות. לכן חשובה החוויה הרגשית והדרכים להביע אותה. הצורות לעשות זאת רבות ועלינו לעזור לילדים שלנו לבחור את הטובה ביותר עבורן בכל סיטואציה.
עוררות רגשית נובעת מגורמים רבים. בהם- תנאים חיצוניים וציפיות חברתיות, או תנאים פנימיים (כגון רעב, געגוע, או שמחה מוגברת). התחושות כולן טבעיות ונרצה שכל ילד ומבוגר יכירו בקיומן, כשלצד זה חשוב ארסנל האסטרטגיות להתמודד איתן.
דוגמאות לאסטרטגיות: בכי, בריחה, מציאת מחבוא, מציצת אצבע, מגע' ליטוף, מילול, צרחות, החלפת נושא שיחה, עזרה של חבר/הורה, דיבור, איפוק, פעולה נגדית (חש לחוץ- עושה אמבטיה מרגיעה), התעלמות והימנעות.
לא כל אסטרטגיה של פורקן תביא לוויסות המצב. דוגמא- ילד שצועק כי כועס. זה מרגיע אותו? לאו דווקא. לעיתים זה אף ילבה. האם הוא הביע את כעסו?- בוודאי.
דרכי הויסות הרגשי משתכללות עם הגיל וניסיון החיים. זוהי פונקציה של יכולות מוטוריות, יכולות קוגניטיביות, וורבאליות. השתכללותן תלויה בבשלות, בחוויות החיים ובסביבה. היו ערניים לתגובות ילדכם ותלמידכם. עקבו אחר התקפי הזעם והתדירות שלהם. אם אתם מרגישים שילדכם מתקשה לווסת את רגשותיו או יוצא מכליו- כתבו לי. יש מה לעשות וחשוב לעזור לו בזה.
תפקידנו כהורים ואנשי חינוך בין היתר -לתת לילדים כלים להתמודד עם תחושות, להביען במידה, להרגיש אותן בחופשיות ובמינון, ולתווך אותן לסביבה כדי להיות מאושרים.
הנושא רלוונטי להורים כמו גם למורים וגננות.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק : נופר זנזורי הדרכת הורים ייעוץ שינה
שאלות , תהיות, בקשות לייעוץ ולהרצאות : כתבו לי
