נכון שלרוב מקובל לחשוב על הורות כהוראה, ולהניח שהמבוגר הוא זה שצריך ללמד את ילדו דברים שהצעיר לא יודע. אך יש כמה דברים שהילדים יכולים דווקא ללמד אותנו, והבולט שבהם הוא הלמידה על עצמנו.
החופש כבר כאן אני רואה בו הזדמנות נפלאה לבילוי עם הילדים וליוזמת מפגש איכותי איתם בגובה עיניים, דבר שאין לנו זמן לעשות בשיגרה. אני מדבר על הבילוי איתם ולא לידם. במהלכו ניתן יהיה אולי אפילו ללמוד מ/הו על עצמנו, דרך האינטראקציה עם הילדים.
איכות האינטראקציה עם הילדים בחופש
לרוב, הורים בוחרים בפעילויות גרנדיוזיות לחופש הגדול כדי להרגיש שהם שיעשעו מספיק את ילדיהם הצעירים והשקיעו בהם המון מאמץ ותקציב. הבילויים היקרים כמו חופשות משפחתיות, הצגות ומופעים, קייטנות מיוחדות וחוגים - כל אלה הם העשרה ובידור נחמדים, אך אין בהם אינטראקציה בין הורה לילד ולכן הם לא תחליף בעיניי לזמן-איכות משפחתי. לא עליו אני מדברת כשאני אומרת "לבלות עם הילדים".
אני מציעה להשתדל במהלך הקיץ לשלב את הילדים הקטנים בפעילויות שאתם עושים ממילא ביום-יום ולתת להם תפקידים בהן. ככה מייצרים דיאלוג משמעותי שגם יזמן לכם אפשרות להתבונן בילדים ואפילו ללמוד מהם משהו.
אז מה אפשר ללמוד מילד?
ילדים הם לרוב ראי של המבוגר המשמעותי בחייהם. זאת בגלל נטייתם הטבעית וההשרדותית לחיקוי. מבלי לשים לב , אנחנו נותנים ביטוי לכל מיני התנהגויות (שחלקן שליליות) וילדינו צופים בנו ומעתיקים זאת. הם מחקים אינטונציה וסגנון דיבור, זוכרים מילים וביטויים שנימצאים בז'רגון שלנו, ואפילו מעתיקים את שפת הגוף. דרך התבוננות בילדים אנחנו יכולים לזהות תכונות והתנהגויות שיש בנו ולא שמנו לב, ושאולי גם נרצה לשנות.
דוגמאות:
הורה שמרים את קולו כדי להשתלט על צעקות הילדים בבית, עושה דבר אבסורדי. הוא למעשה מבקש מהם בקול גבוה שידברו בלחש. אמרנו שילדים לומדים יותר ממעשים ופחות ממילים. ואם המודלינג שההורה מהווה הוא חזק יותר מתוכן דבריו - אז הילד יעתיק דיבור בקול רועם. לכן, לפני שתעירו לילדכם על שיח בקולי-קולות, וודאו קודם שההתנהגות הזו לא מקורה בכם.
גם שקרים הם דבר שלרוב מועתק מהמבוגרים.
יש הורים שלא מבינים למה ילדם משקר, שהרי בביתם דוברים רק אמת (בטוח?..). אבל אם יחשבו על זה רגע יגלו שזה לא מדויק.
כשהשכנה שולחת לאמא מנה מעוגה שאפתה, ואמא טועמת אותה מולה וממלמלת"תודה, יצא לך טעים!", אך דקה אחרי שעוזבת השכנה את הזירה היא אומרת "אוי, אני לא אוהבת פרג… והמתכון הזה גרוע" - זהו שקר! גם כשאבא אומר לבנו בסופרלנד "תגיד למדריך שאתה בן 8 אפילו שאתה בן 6, אחרת לא יתנו לך לעלות למתקן" - הוא מלמד את הילד לשקר. אז מה הפלא שלמחרת הילד עונה "לא אני קשקשתי על הספה" בזמן שכל ידיו מכוסות בגואש אדום?
אתם הייתם שם קודם
כיועצת שינה אני פוגשת בהורים רבים שמגיעים אליי לתקן הרגלי שינה רעים של ילדם הצעירים. ברוב המקרים אנחנו מגלים כי מקור ההרגל המגונה הוא אצל ההורה. ילדים שנרדמים רק עם טלוויזיה לדוגמא - איכות השינה שלהם נפגעת והלילה שלהם לא רציף. גם ההורים שלהם כנראה נרדמים ככה. האם הגיוני לצפות מילד כזה שירדם בצורה אחרת?
העובדה שהילדים הם ראי שלנו דווקא יכולה ללמד אותנו רבות, ולהביא אותנו לשיפור היחסים בבית ותיקון ההרגלים שלנו בעצמנו.
הכרתי אמא מקסימה שהגיעה אליי להדרכה הורית כדי לרכוש כלים להתמודדות עם הילד העקשן שלה. לטענתה הוא מסרב לכל בקשה, מתנגד לכל איסור, לא משתף איתה פעולה בחיים, משתטח על הריצפה כשכועס ומייצר מאבקי כח מולה בכל הזדמנות.
במהלך הייעוץ חלק מהתובנות היו שלאמא בעצמה יש סגנון דיבור כוחני ורודף מדון. היא פונה לילדה בלשון ציווי לאורך היום, היא לא מאפשרת לו בחירה גם איפה שכן ניתן לספק זאת עבורו והיא די מזמנת עימותים, בלי לשים לב.
ברגע שהבינה זאת יכלנו לעבוד על ההתנהגות שלה וזה מה שהתחיל את השינוי. אם פעם הייתה דורשת מבנה ללבוש מעיל בחורף והוא היה מתנגד (ובצדק, זה אכן פריט לבוש מסורבל וכבד), היא למדה לפנות אליו בצורה אחרת וזה הפחית את רמת ההתנגדות אצלו. לדוגמא "מתוק, אנחנו יוצאים מהבית וקר בחוץ. איזה מעיל תרצה ללבוש היום? את האפור או את הכחול?".
יש מי שמעתיק אתכם שעה-שעה אך אין זה אומר שכל ניואנס שלכם צריך להיות מושכל. ציפייה כזו מעצמכם איננה ריאלית שכן החיים הם דינאמיים ואנחנו לא תמיד בשליטה מלאה על התנהגותנו. אבל הייתי רוצה שבעקבות הכתבה הזו תוגבר המודעות שלכם , ואולי תנצלו חופשות לטובת להתבוננות בילדים עם כוונה כנה ללמוד מהם.
האינטראקציה עם האנשים הקטנים האלה יכולה להיות לכם שיעור שבהשראתו תלמדו על עצמכם, ואולי לשנות התנהגויות שמפריעות גם לכם. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת. כתבו לי, מה עוד אתם לומדים מילדכם?
