• נופר לוטווין

הקשר בין שינה ליחסים - הפינה שלי ב"הארץ"


זהו פוסט 2 במדור בריאות של עיתון "הארץ", בפינה שלי "הִרהוׂרים וילדים". הפעם על שינה : חשבתם שרק אצלכם הערב הוא סיוט, השכבת הילדים לישון היא רומן שלא נגמר, והלילות לבנים? כנסו לקרוא קצת על הקושי הזה, ועל כמה פרמטרים שמשפיעים עליו . אולי אפילו תמצאו את עצמכם תופרים פתרון לבעיות השינה בביתכם בעקבות הכתבה. שתפו הורים נוספים והמשיכו לעקוב אחר הפינה שמזמינה הורות מודעת. לקריאת הכתבה באתר "הארץ" לחצו כאן

המעבר לשנת הלילה הוא זמן קשה בבתים רבים. מהן הסיבות האפשריות לכך


"כבר שנה שהערב אצלנו נראה כמו קרנבל, אשתי ואני משקשקים כשהשמש שוקעת כי אנחנו יודעים מה מצפה לנו בלילה", אומר אב לשני בנים שכבר איבד תקווה להשכיב אותם לישון בלי מלחמות. הורה אחר מספר באחת הפגישות בייעוץ שינה: "לפעמים אני מעדיף להישאר בעבודה עוד קצת כדי שאשתי תנהל את המקלחות וההרדמות לבדה". חשבתם שרק אצלכם המעבר לשינה עובר דרך שבעה מדורי גיהנום? לא סתם בשנים האחרונות חנויות הספרים מלאות במדריכים בסגנון "השיטה ללמד ילד להירדם לבד".


חלק ניכר מהבלבול שקיים בהורות המודרנית מורגש גם בלילות. שינה היא רק עוד אחד מהחלקים ביממה שבהם הורים מרגישים אבודים. מה שמעצים את כל החוויה והופך אותה לקשה מנשוא היא העייפות כמובן. סיימתם יום עבודה ארוך, שאולי אפילו לא לגמרי נגמר כי יש עוד כמה מיילים לעבור עליהם מהבית, נתקעתם בפקקים, מילאתם מטלות אין-ספור סביב הילדים - והנה הגיע הערב שכה חיכיתם לו. משוועים להרים רגליים על הספה, לעצום עיניים ולישר את הגב. במקום זה, כשאתם כל כך מותשים - נדרש מכם תפקוד מלא. משמרת שנייה מתחילה ואי אפשר להתחמק ממנה. להורים ליותר מילד אחד, לרוב זה קשה שבעתיים כי ערב הוא גם זמן מצוין למריבות בין אחים, ולמי יש כוח להפריד או לגשר ביניהם בשעה כזו?

אחרי שסיימתם להתווכח על צחצוח השיניים, האמבטיה, ארוחת הערב, הנה הם כבר במיטות, ואז זה מתחיל : "יש לי פיפי"/ "אני רוצה מים"/ "אני פוחדת לישון לבד". בוכים, מותחים את הלילה, והסבלנות פוקעת. ואם יש תינוק לא רגוע בתמונה, וההורים באמת רוצים לעזור לו להירדם בעצמו אבל לא יודעים איך - יש גם תסכול וחוסר אונים.


למה המעבר לשינה, ובכלל הערב כולו, הוא זמן קשה בכל כך הרבה בתים? מדובר בעצם סוג של פרידה. חשבו על זה רגע - זהו סוף של יום. זמן פרידה מהאור, מהצעצועים ומההורים. כל זה אמנם זמני אבל זה סוג של סיום והתחלה של פרק זמן חדש - לילה. חשוך בו וקצת בודד. חלק מהילדים עשויים לחוות זאת כמעבר קשה. עבורנו, המבוגרים, הניתוק הזה הוא דווקא מבורך ואנחנו אפילו חושקים להגיע ללילה כדי לתת מנוחה לגוף ולנפש. ברור לנו שבעוד שעות ספורות השמש תזרח ויתחיל יום חדש (לפעמים הוא אף מגיע מוקדם משהיינו רוצים). לילדים בגיל הרך אין תפיסת זמן כמו שלנו, והחוויה כולה נתפסת בעיני חלקם כמרתיעה. זו אחת הסיבות לקושי להירדם לבד או להירדם בכלל. אני לא מתארת כאן מצוקה, רק קושי, תסכול שהוא חלק מההתפתחות, שמהווה אתגר להורים. אך יש בכוחכם לשפר זאת.


נמצא שקשר בריא של התינוק עם דמות המטפל העיקרי שלו מפחית את החרדה מהפרידה שבלילה, כמו מעוד סוגים של מצבי לחץ. בשנה הראשונה לחייו מכיר הילד את העולם דרך המטפל העיקרי (לרוב זו האם). הדמות הזאת היא למעשה עיקר החֶברה שהתינוק בא איתה במגע. היא סוכנת החיברות הראשונה שלו. היא מזינה אותו, ממלאה את צרכיו הפיזיולוגיים והרגשיים ולכן היא כה משמעותית עבורו. דמות שתיתן מענה מהיר לרעב של תינוק, שתדאג להשכיב אותו לישון בזמן הנכון ותגיב נכונה לאיתותיו, תביא אותו לפחות מצבי מצוקה וליותר חוויות חיוביות. כך היא מתווכת את העולם כמקום חיובי ובטוח עבורו, מה שיגרום לו להיות פחות חרד ויותר רגוע. אך שימו לב, כדי ליצור מערכת הִתקָשרות בטוחה לא די במילוי הצרכים ההישרדותיים הללו (אוכל, שינה, טמפרטורה). חשוב אף יותר למלא את הצרכים הרגשיים-חברתיים. בהיעדר מתן אהבה, הגנה והכלה הילד יחווה את העולם כמקום מסוכן, אפילו בלי קיומו של איום ממשי.


בשנים 1957-1963 ערך הפסיכולוג החוקר האמריקאי הארי הארלו סדרת ניסויים שהוכיחה זאת. באחד מהם הופרדו קופים מאמם הביולוגית ובמקומה הציבו לפניהם שתי בובות המייצגות שני סוגי סיפוק צרכים. "אֵם התיל" היתה עשויה חוטי תיל וסיפקה לקוף חלב (תזונה = צורך השרדותי). "אם המגבת" היתה רכה למגע ולא סיפקה דבר מלבד האפשרות להתרפק עליה וליהנות מהמגע שלה כמגן (חיקוי למענה חברתי = צורך רגשי). ברגעים שבהם היו הקופים רעבים, הם ניגשו לאם התיל שמספקת חלב, אך את שאר זמנם בילו בהתרפקות על הדמות הרכה. במצבי לחץ נצמדו הקופים לאם המגבת שהסבה להם ביטחון רק מעצם היותה (הארלו אגב היה מושא לביקורת על ניסוייו בבעלי חיים על אף שתרמו רבות למחקר. אכן ניתן להרגיש את הפרדוקס האתי בעת הצפייה בתיעוד).


הניסויים המקדימים לניסוי זה ואלה שאחריו הביאו כולם למסקנות רבות שתרמו לפסיכולוגיה ההתפתחותית בניתוח קשר אֵם-תינוק. אחת מהלמידות היא שמגע רך, מתן אהבה ומענה לצורך חברתי-רגשי מאפשרים לילד לגדול עם יותר ביטחון, בפחות חרדה ועם יותר מסוגלות להתמודד עם מצבי לחץ. הארלו חיזק בניסוייו את "תיאוריית ההתקשרות הבטוחה" של ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר בריטי, אבי התיאוריה שמסבירה את חשיבות הקשר האנושי. לפיה, אם מבוגר המטפל בתינוק הוא זמין, רגיש ומגיב בהתאם לסימנים שמשדר העולל, אזי רמות החרדה שלו יווסתו והוא יחוש רגוע יותר באופן כללי ובפרט במצבים קשים. כשילד זוכה להתקָשרות בטוחה עם הדמות העיקרית שמטפלת בו, הפרידה בלילה עשויה להיראות פחות מאיימת עבורו כי יהיה לו בסיס בטוח שיאפשר לו לחקור את הסביבה, לפתח עצמאות ולא לחוש מאוים כשאמו מתרחקת. ילד כזה יהיה פחות דרוך, חשדן או חרד, ביום ובלילה.


דבר נוסף שלא תורם לשינה רגועה ונעימה הוא שגרת ערב מלחיצה. אפשר להפוך את זמן הערב דווקא לכיפי ומרגיע אם מנהלים אותו נכון למרות השגרה המעיקה וקוצר הזמן. זמן הערב בהרבה משפחות הוא כמו סיר לחץ שמורכב מכל מה שעבר כל בן משפחה עד לאותה השעה. העייפות לא תורמת לכל זה, וכל מבט בשעון מזכיר לנו שעלינו להספיק יותר. לטירוף הזה הרבה פעמים מצטרף הצורך להשלים חסכים ב"זמן אמא" או "זמן אבא". קורה שהורה שהגיע מאוחר הביתה, בלי לשים לב מתחיל לבלות עם הילד בזמן ההשכבה ואז קשה לו לשים לזה גבול ולהשכיב לישון. ערב מבורדק ומלחיץ כזה ודאי לא תורם לשינה טובה.


מסיבות אלה ועוד רבות אחרות שלא הרחבתי עליהן כאן, המעבר למצב שינה הוא קשה בבתים רבים, אבל אין זה אומר שכך זה גם מוכרח להישאר. בהדרכות שינה מאתרים את הסיבות לקושי בכל בית, מחדדים אותן ותופרים טיפול מתאים. הקושי הגדול של הורים הוא זיקוק הסיבה, ובצדק, כי זה אכן מבלבל במיוחד כשאתם כבר טרוטי עיניים. וגם אם מצאתם את הסיבה - לא תמיד יש באמתחתכם פתרון ישים. בכל אופן הפוסט הזה מזמין אתכם ליצור שינוי, שראשיתו במודעות ובפרשנות נכונה של המצב. קחו אוויר, השליכו את רגשות האשם או תחושת הכישלון, וזכרו שצרתכם היא כנראה צרת רבים אחרים וטובים. ועכשיו, בראש צלול יותר, הרהרו בנושא וחשבו מה בכוחכם לשנות. פעלו מתוך בחירה, וזכרו שאם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת.

#גישות #דיאלוג #יחסים #שינה #עודףשינה #פרידה #תינוק #פעוטון #עיתוןהארץ

מדריכת הורים מומלצת בטלפון

כל המוצג באתר הוא בגדר המלצה ובאחריות הקורא בלבד. אין זה תחליף להתייעצות מקצועית ו/או לטיפול רפואי. 

החומרים המתפרסמים באתר בלעדיים לנופר לוטווין. אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני. כל העתקה/שכפול/העברה/הפצה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט