מעניין שבאנגלית התהליך מכונה Potty / Toilet trainingg , שמשמעותו- אימון. לא גמילה.
גם אני סבורה שתהליך הפרידה מהחיתול, והיכולת לעשות צרכים בחדר השירותים הוא סוג של אימון, אבל! שמוביל אותו המתאמן. יש בו חינוך, יכולות פיזיות, מסוגלות, בשלות, מודעות, והרבה חיברות. זה עניין תרבותי שאנחנו מלמדים את ילדינו לעשות כדי להשתלב בחברה ולהרגיש בה חופשיים ועצמאיים.
במעבר מעשיית הצרכים בחיתול למעבר נשלט של הצרכים במקום המתאים לכך יש עצמאות ושליטה שלא הייתה לילד קודם, אבל אין גמילה משום שלא התמכרו מעולם. הקטנטנים שלנו לא מכורים לחיתול, הם פשוט למדו להשתמש רק בו, ועכשיו ילמדו אחרת. אם עושים את התהליך נכון, ובזמן הנכון, הם לא יהיו חייבים אותו כדי לעשות צרכים ולא יהיה צורך פיזי או מנטלי בפיסת הכותנה הזו, בניגוד אגב למוצץ שהוא התמכרות לחלוטין.
אז למי יש ילד/ה בגיל 1.8 , 2, 3 או אפילו 4 שנים, והוא שואל את עצמו (ואת האינטרנט) שאלות בעניין גמילה מחיתולים? הקטע הבא נכתב בשבלכם.
גמילה מחיתולים הוא נושא רחב. יש בו עניין פיזיולוגי כמו גם פסיכולוגי. הוא קשור כאמור לחיברות אבל זה למעשה גופני ואישי לחלוטין. אבל מה יותר? מה קובע? המוכנות הפיסית או הבשלות הרגשית? מי בכלל יוזם את התהליך? ההורה או הילד? ואיך יודעים שהגיע הזמן? צריך לדבר על זה , או פשוט לעשות? מתי להתחיל? מתי לסיים? מתי זה חריג? כבר כמה ימים שהילד לא עושה קקי, מדוע? ומה כל כך מפחיד אותו באסלה? מתי מפסיקים להרטיב את המיטה בלילה?!! הילד בן 4 ועדיין בורח לו פיפי בלילות, למה?
בגלל שזה נושא כזה מורכב, אחלק אותו למספר פרקים.
הפרק הזה ידון בתחילת תהליך הגמילה, ומשמעותו.
לפני שאציג את אמונותיי, אסייג ואומר שכמו בכל שאלה חינוכית, מסתבר שגם בנושא הגמילה (שהוא בעיניי רפואי-התפתחותי ולא רק חינוכי), יש גישות שונות וחילוקי דעות. לא תמצאו אמת אחת, ולכל מחקר שיפורסם בנושא נוכל וודאי למצוא מחקר נגד. את הדברים שלי אני מבססת על קריאה רבת שנים של גישות שונות, לימודים אקדמאיים ולאו, ניסיון, והכרות עם דעות של רופאים וקולגות שלי. יש בדבריי מן האקלקטיות, כשאני מוסיפה לכך הרבה כבוד לילד, כיאה לגישה הדיאלוגית ממנה אני באה. יש בי אמונה שההורה יכול (וצריך) להנהיג הרבה תהליכים בחינוך ילדיו, וגם בתהליך הגמילה מחיתולים, אבל יש בי גם המון אמונה בילד ובצרכים שלו (צרכיו הנפשיים. לא רק ההפרשות שבחיתול ☺) . אסביר.
תהליך הפסקת השימוש בחיתולים יכול להיות ארוך ומייגע, או קצר ומלא הצלחות. זה תלוי בהרבה מאד משתנים, העיקרי שבהם הוא התיזמון.
מתי להתחיל?
יש שסבורים שלא צריך להכריז על התחלה, אלא פשוט להמשיך להשתמש בחיתולים עד שהילד מראה רצון ויוזמה להשתמש בסיר / ישבנון. זו דרך נהדרת לילדים שזה מתאים להם, ולהורים שמוצאים את זה נוח ונכון. אם בחרתם כך- אין זה אומר שאין לכם חלק כלל. צריך לשים לב לצורת התגובה ההורית, להתקדמות הילד, לאותותיו, ולקשיים שעלולים לצוף בדרך. תהליך ייעוץ גמילה יכול לעזור בבחירות האלה, ובהתמודדות עם התגובות עד להצלחה.
יש הטוענים שתפקיד ההורה להחליט מתי נכון להתחיל, ומשמתחילים לא חוזרים אחורה. אם בחרתם כך- כדאי לשתף את הילד בתהליך קבלת ההחלטות, ולהסביר לו שזה הזמן להיפרד מהחיתול מכמה סיבות ( אני דוגלת בשיח , תמיד). אם אתם מתחברים לרעיון שההורה הוא שמוביל את התהליך- שימו לב שחשוב לדעת לבחור את המועד הנכון לעשות כן (נכון לילד. לא רק לכם). בחירה זו יש בה הרבה שיקולים של מוכנות הילד (פיסית, רגשית, קוגניטיבית, שפתית). שהרי ילדון שלא בשל דיו יכנס לתהליך שלא תואם את יכולותיו, דבר שיביא לכשלונות רבים ולהרבה תסכול מצידו וגם מצד ההורים. כדי לא לטעות- התייעצו לפני שאתם מחליטים שהגיע הזמן, כדי לוודא שהוא אכן הגיע. מתוך אותם אלה שמאמנים שההורה צריך להחליט מתי נגמלים מחיתולים- יש מי שדוגל בכך שההורה יהיה גם זה שמוביל את כל שלבי הביניים עד לגמילה מוחלטת, ויש מי שמאמין שההורה רק קובע את השעה אך הילד יכתיב את הקצב ואופי התהליך. גם כאן- חשוב לבחור אסטרטגיה ולהישאר עקביים איתה. זאת כדי למנוע העברת מסרים כפולים, שזו כשלעצמה סיבה לעיכוב בתהליך.
ניתן ורצוי לנהל את התהליך בהדרגתיות.
כך או כך יש משתנים שחובה להתייחס אליהם, ביניהם- גיל הילד (יש המאמינים שאפילו מגיל שנה וחצי ניתן ללמד לעשות צרכים במקום המתאים), וכאמור לעיל- מוכנותו . חשוב בעיניי לתת על זה את הדעת ולגבש אסטרטגיה בצורה אחראית, שתואמת את הקול ההורי שלכם. לא לעשות מה שקראתם עליו בכתבה כלשהי או שמעתם בראיון טלוויזיוני, משום שאם ההמלצה לא תואמת את הבית ואת הילד המסוים שלכם- אין זה רלוונטי ואף עלול ליצור תסכול מיותר. כדאי להתייעץ עם מדריכת הורים לגיל הרך שמכירה גישות שונות, ושתנחה אתכם בתהליך הפרידה מהחיתול, בצורה שתבטיח לכם שקט ופחות ספקות, עם ליווי צמוד.
בכל אחת מהגישות חשוב לזכור שסבלנות והכלה הם שני דברים שחובה לספק לילד בלמידה הזו.
שאלות שכדאי לשאול את עצמכם לגבי פרידת הילד מהחיתול:
בן כמה הוא?
האם שולט בסוגרים בצורה רציונלית?
האם עדיין מתעורר משינה עם חיתול רטוב?
האם מכריז "אני עושה פיפי/ יש לי קקי"?
האם הוא מודע לתחושה של צרכים שרוצים לצאת?
האם הילד וורבאלי ברמה שיוכל לבקש עזרה בהגעה לסיר/אסלה?
האם יש לו יציאות סדירות?
האם הוא לקראת גמילה נוספת (למשל ממוצץ)? או לחילופין, ממש לאחרונה נגמל ממשהו אחר.
האם הוא בשלב שבו הוא חווה מעבר נוסף אחר (כגון מעבר למיטה אחרת, אח חדש, גן אחר ועוד)?
האם הוא מסוגל פיסית לגשת בעצמו לחדר השירותים, להרים את הקרש, להתיישב?
איך הוא מגיב לנושא עשיית הצרכים?
האם מדברים על זה בבית?
דונו בשאלות האלה ביניכם ובין עצמכם. נסו לגבש תפיסה ודרך פעולה וצאו לדרך.
במידת הצורך ניתן לכתוב לי שאלות, או לבקש ייעוץ גמילה. נוכל לגבש תכנית אישית, שתבטיח תמיכה מלאה ומקצועית בדרך לחינוך העצמאות והניקיון.
קשיים רבים עלולים לצוץ בפרידה מהחיתול, וכדאי להכיר אותם לפני שפוגשים אותם בשטח. זאת כדי להתכונן להגיב נכון, ובצורה שמתאימה לרוח הבית שלכם. על כך, בפרק הבא...
הצטרפו לעמוד הפייסבוק : נופר לוטוין הדרכת הורים ייעוץ שינה
שאלות , תהיות, בקשות לייעוץ : כתבו לי
** המידע המפורסם באתר הוא בלעדי לנופר לוטווין. כל שימוש בו / העתקה / שכפול ללא הסכמתה הוא אסור בהחלט.**
*החומרים באתר הינם להעשרה בלבד וההתייחסות אליהם היא באחריות הקורא בלבד. אין לראות בכך תחליף לטיפול רפואי/ ייעוץ מקצועי *
